נכון, ולנטיין היה אנטישמי. אבל ביננו מי לא אנטישמי? כולם שונאים אותנו, אבל בכל זאת היום יום האהבה. אז בואו נדבר על אהבה. אהבה שאין לה גבולות ותנאים, אהבה אמיתית, אחת לכל החיים, האהבה לקבוצה שלך.
הכרתם דרך חברים, או משפחה, או סתם ככה באקראי, המשיכה הראשונית היא בדרך כלל חיצונית, משהו בצבע שלה, במה שהיא לבשה. אבל זו התאהבות ממבט ראשון, אתה ראית אותה והבנת שזה זה, זאת האהובה שלך לכל החיים, בלי לחשוב על ההשלכות ובלי להבין בכלל מה זה אומר לכל החיים.
את שלוש השנים בצבא עברתם בקושי. המרחק, היציאות לפעמים לא מתואמות, לפעמים אתה יוצא והיא בבית, ולפעמים בכל פעם כשאתה יוצא היא בכלל במשחק חוץ. אבל האהבה לא נגמרת, היא רק מתגברת ומתבגרת. מה לא עברתם יחד? מפלות, הצלחות, צלחות, טיולים משותפים לחו"ל, בדרך כלל לאירופה, לפעמים יש משברים, וזה קשה, כמה פעמים היא עצבנה אותך? אכזבה אותך? אבל עד המפגש הבא אתה סולח, כי אתה אוהב אותה ולא יכול בלעדיה.
ראיונות עם אוהדים
והקנאה, הו הקנאה, אתה רואה אצל חברים שלך, האהובה שלהם עשירה יותר, נוצצת יותר, אטרקטיבית יותר. אבל לך לא אכפת, אתה יודע שזאת האהובה שלך, לפעמים היא קצת מגמגמת, מנומנמת ולא מתמסרת, אבל אתה תמיד איתה, שר לה סרנדות של אהבה מהיציע כמו פועל בנין בשדרות הנשיא.
וגם כשאתם בריב, אתה מקלל, וצועק, אבל הכל מאהבה. אתה הולך לבכות אצל החברים על מה שהיא מעוללת לך, ולפעמים בגללה גם לא נרדם בלילות. אבל כשטוב אתה לא מפסיק לחייך, כי מי כמוה יכול לעשות אותך מאושר.
ומצד שני, לפעמים נדמה שזו אהבה חד צדדית, כי מהצד זה נראה שהיא מצדה לא תמיד יודעת שאתה בכלל קיים, היא לא מתייחסת אליך.
היא לוקחת אותך כמובן אליו, לא יוצרת קשר. כשאתם בתקופה רעה, היא מתחמקת ולא רוצה לשמוע ממך. אבל אתה תמיד נשאר נאמן, עוקב אחריה לכל מקום, כמו איזה סטוקר, מחפש כל פיסת מידע מה קורה אצלה, במי היא מתעניינת ומי אולי יעזוב אותה. לאורך השנים היא מחליפה פנים, הגברים שלה באים והולכים. אבל אתה, אתה נשאר שם תמיד בשבילה. כי זאת אהבת אמת. היא הקבוצה שלך.
