הקסם שנשאר: דויד סילבה רצה עוד – אבל זה לא יקרה

דבר אחד בטוח: דויד סילבה לא רצה לפרוש. כלומר, לא עכשיו. בטח לא ככה. הוא אמנם בן 37, גיל שאליו מגיעים כדורגלנים פעילים מעטים, אבל גם בגיל הזה הוא שיחק כדורגל כמו קוסם.

"בבקשה אל תפרוש", דרש ממנו מראיין בסיום עוד משחק נפלא שלו בעונה שעברה בריאל סוסיאדד, וסילבה השיב: "יום אחד אני איאלץ לפרוש, בינתיים אני נהנה".

ובעונה שעברה הוא נהנה במיוחד. 34 משחקים הוא שיחק בכל המסגרות, כבש שלושה שערים, ובמשחקים מסוימים השאיר אבק לחבר'ה שצעירים ממנו ב־15 שנים.

הוא רצה עוד קצת מהטוב הזה, אבל לפני שבוע, באימון קדם עונה, הוא סובב את הברך, קרע את הרצועה והבין שזה נגמר. "היום זה יום עצוב בשבילי", כתב בחמישי בחשבון האינסטגרם שלו, "היום זה יום עצוב כי אני נפרד מהדבר שהקדשתי לו את כל חיי".

גלגל החיים

במהלך החיים האלה השלים סילבה את מעגל החיים של הכדורגל. בחור נמוך קומה מעיירה קטנה בשם ארגינגין, שהתחיל את הקריירה בשוליים המלוכלכים של הכדורגל והגיע משם לפסגות הכי נוצצות.

בתחילת הדרך נשלח לאייבאר מליגת המשנה הספרדית, למגרשים־לא־מגרשים; משם עבר בהשאלה לסלטה ויגו, עד שקיבל את ההזדמנות בקבוצה שבה גדל, ולנסיה.

שם, על הבמה הגדולה, נחשף הפלא הגדול. על אף נתוני הפתיחה - 170 סנטימטרים בסך הכל - סילבה הראה שהוא מסוגל לעשות עם הכדור ככל העולה על רוחו בכל תנאי ומול כל יריבה.

הוא עשה זאת בוולנסיה, שאיתה זכה בגביע הספרדי, במנצ'סטר סיטי, שלה עזר לזכות בארבע אליפויות פרמייר ליג ובשני גביעי אנגליה, וגם בנבחרת ספרד. ברזומה יופיעו שני גביעי אירופה (2008 ו־2012) וזכייה בגביע העולמי (2010), אבל הוא בעיקר היה שותף לזכייה הגדולה ביורו 2012, שם כבש עם הראש את הראשון ב־0:4 על איטליה בגמר.

סילבה לא היה גולר גדול, אבל הוא תמיד ידע להיות שם כשזה באמת חשוב. כולם זוכרים את הגול של אגווארו ב־2:3 ההוא על ק.פ.ר ב־2012, אבל היתה זו קרן של הקשר הספרדי שנחתה על הראש של אדין דז'קו וקבעה 2:2.

סילבה גם כבש ובישל ב־1:6 של סיטי על מנצ'סטר יונייטד ב־2011, כבש את הראשון ב־0:6 של סיטי על ווטפורד בגמר הגביע ב־2019, ואת השלישי ב־0:3 על ארסנל בגמר גביע הליגה 2018.

"הבן לא ישכח את אבא"

הוא אף פעם לא היה המוקד, אבל תמיד ידע למקד. את האחרים, וגם את עצמו. כמו ב־2017, אז החליט להתמקד בבריאות של בנו מתאו, שנולד מוקדם מהמתוכנן ונאבק על חייו. סילבה נעדר אז מכמה משחקים, חזר הביתה לספרד ושם את הכדורגל על המתן.

באוגוסט 2018, כשכל הסיפור היה כבר מאחוריו, הוא הביא את מתאו בן השמונה חודשים לאצטדיון האיתיחאד לראות את אבא שלו משחק כדורגל.

היה זה המשחק ה־250 של סילבה בסיטי, ומובן שהוא כבש שער נהדר בבעיטה חופשית מול האדרספילד. "הבן שלו לא ישכח את הפעם הראשונה שראה את אבא שלו משחק כדורגל", אמר פפ גווארדיולה הנרגש.

את סילבה אולי היה קשה לזכור כששיחק - הוא היה שקט שבשקטים, אף פעם לא בכותרות ולעולם לא במרכז ההצגה - אבל יהיה קשה לשכוח. את הדריבל, המסירות, הבעיטות המסובבות לפינה הרחוקה ואת היכולת שהפגין בגיל 37 אפילו מול ריאל מדריד.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

סילבה רצה עוד - לפחות עוד עונה במדי ריאל סוסיאדד, שאליה התחבר כל כך טוב - אבל זה לא יקרה, וזה עצוב. "תודה על הכדורגל שנתת לנו", נכתב באתר ההתאחדות הספרדית, "הקסם שלך יישאר לנצח"