09.03.23, קצת אחרי השעה 20:30, רחוב דיזנגוף בתל אביב. המחבל מועתז חוואג'ה מהכפר הפלשתיני נעלין אורב לקבוצה של שלושה חברים - רותם מנסנו, מיכאל אוסדון ואור ישכר, ופותח לעברם באש, רגע לפני שהם מתחילים בנסיעה לחתונה של חבר קרוב.
המפגע מחוסל על ידי מתנדב - לוחם ביחידת הגדעונים של המשטרה ולוחם ומפקד צוות ביחידת מגלן. אשכר נפצע אנושות באירוע הכואב הזה, ו־11 ימים לאחר מכן נפטר בבית החולים ומותיר לא מעט מכרים, חברים ובני משפחה עם חור גדול בלב.
אם אומרים ש"אלוהים לוקח את הטובים", אשכר הוא ההגדרה המדויקת לטוב. הוא בדיוק מאותם אנשים שאפשר להגיד עליהם מלח הארץ.
החיבור לצהוב־כחול
אשכר נולד ב־15 באוגוסט 1990 בירושלים, וכשהיה בן שנה עברה משפחתו ליישוב צור הדסה. הוא למד בבית הספר היסודי עין הרים ולאחר מכן בחטיבת הביניים בחוות הנוער הציוני, שם למד בכיתת ספורטאים מצטיינים בשחייה תחרותית.
בצבא שירת בפלח"ן גבעתי, ועם שחרורו עבר לגור בתל אביב והשלים תואר ראשון ושני במנהל עסקים.
בתוך כל העיסוקים, העבודות ושאר הדברים שמילאו לו את הלו"ז, היתה לו אהבה נוספת - מכבי ת"א. אמנם בשנים האחרונות הוא לא היה אוהד שנוסע ל־36 משחקים בשנה, אבל החיבור לצהוב־כחול היה מושרש בו מהבית.
לגדול בירושלים ולהיות אוהד מכבי ת"א זה לא דבר שכיח, אבל לאור ואחיו האהבה הזו הגיעה מאבא, שאיתו הם היו נוסעים למשחקי הבית של מכבי באופן קבוע.
כשגדלו, שירתו בצה"ל ועזבו את הבית. לאחר מכן בתקופת הקורונה, המשפחה פחות הלכה למשחקים, אך כשאביו של אור חלה בסרטן לפני שנתיים וחצי הם קנו מינויים לשער 1 כדי ללכת איתו למשחקים כמו בילדות והמשיכו ללכת גם אחרי שראש המשפחה נפטר.
בימים שבהם נאבק בבית החולים, לא מעט שחקני עבר והווה במכבי העלו ברשתות חיזוקים וקריאות להתפלל לרפואתו, בין היתר גם סמל המועדון אבי נימני.
כשיצאה ההודעה על פטירתו של אור, מכבי הקדישה לו פוסט ברשתות, ובטקס לזכרו במשחק הבית מול מכבי חיפה בתחילת אפריל, במועדון שמו מדבקות על שני הכיסאות של אור ואביו.
אור ז"ל ואחיו סיפרו לכל מי שהכיר אותם שהם קיבלו מאביהם שני דברים: את האהבה למכבי ת"א ואת האהבה לשלמה ארצי.
כפי שאוהדי מכבי ת"א והמועדון הצהוב עושים מדי שנה במהלך השנים האחרונות, גם השנה הם אספו וארזו סלי מזון למשפחות נזקקות לחג הפסח, כשהפעם את אירוע האיסוף הקדישו לאשכר.
המשפחה והחברים, יחד עם מאות אוהדים, התקבצו כדי לעשות טוב לאחרים, מתוך הבנה שאור היה מתגאה מאוד שיוזמה כזו מבורכת חתומה על שמו, בטח ובטח בימים שבהם ישראל שסועה, אולי כפי שלא היתה שסועה מעולם.
שחה, רכב ורץ מסביב לעולם
החיבור של אור לספורט לא נגמרה רק בכדורגל ובמכבי ת"א. הוא היה מוכר לרבים בקהילת טריאתלון המרחקים הארוכים בישראל.
רק באוקטובר האחרון הוא השתתף באליפות העולם באיש ברזל בהוואי. כמו כן, היה לו גם זמן שיא של 9:52:27 שעות בתחרות איש הברזל מאיירונמן טאלין, 2:43:38 שעות במרתון ולנסיה, ועוד שלל תחרויות מכל העולם שבהן לקח חלק.
ב־2020 הגיע למקום הרביעי בקטגוריית הגיל שלו בחצי איש הברזל בישראמן. אחרי אליפות העולם ב"איש הברזל" כתב: "זו חוויה של פעם בחיים. אני בספורט הזה ארבע שנים וחצי, והוא מוכיח לי כל פעם מחדש כמה שאין גבול לחלומות ושאין מטרה שהיא לא אפשרית".
לאחרונה היה אמור להשתתף גם במרתון בוסטון, שם המארגנים כבר הכינו לו מספר משתתף, אך אותו כאמור, לא זכה ללבוש. לאחר מותו, משפחתו של אשכר תרמה את איבריו שהושתלו ועזרו לחמישה חולים שונים.
יהי זכרו ברוך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו