אין צורך להתאבל, אבל אוהדי מכבי ת"א קיבלו שיעור בצניעות

שחקני מכבי בסיום הדרבי המאופס. לא מוותרים על האוהדים, צילום: אלן שיבר

ארבעה ימים הסתובבתי ומלמלתי לעצמי "או לה לה לה לה" ו-"ידעתם שפארפה זה גם מושלם בצרפתית?" זכר לניצחון האדיר נגד חיפה. כאילו שזה לא הספיק לי, אז גם הסטטיסטיקה התחילה להתיישר, וחיפה סיימה בתיקו ביתי נגד ריינה ונתנה לנו הזדמנות לנגוס בה עוד קצת. אבל הבעיטה בדלי הייתה באוויר.

אין צורך להתאבל, זה היה די צפוי. כל עונה אנחנו זורקים על הפועל תיקו רק כי קוראים למשחק הזה דרבי. זה נגזר עלינו במסגרת העסקה שרקמנו עם השטן לפיה הם לא ראו ניצחון אדום כבר 3,200 יום. אפשר רק לקוות שסיימנו איתם לעונה הזו ושהם ישכחו במעמקי הפלייאוף התחתון.

איינבינדר עם פרץ, אתמול ביפו, צילום: אלן שיבר

את הכנות למשחק אפיין בעיקר הפסטי-גלוך סביב חתימתו של הקוסם הצעיר בזלצבורג. בכל פעם ששחקן עוזב אותנו לאירופה, התחושה שלי נעה בין גאווה לבין ההרגשה שאנחנו המכבי פ"ת של אירופה. חמוץ מתוק. דבר אחד היה ברור לנו האוהדים, מכבי לא יכלה להרשות לעצמה לאבד את השחקן עם הנתונים אישיים הכי בולטים בליגה, בלי להתארגן על תחליף ראוי.

ברמת הסיפור, משהו היה צריך להוריד אותנו לקרקע. ברמת הרגש זה הזכיר לי את ברזיל נותנת רביעייה בשמינית גמר המונדיאל ואז עפה ברבע בתיקו מעפן נגד קרואטיה. כך, מי שחשב אחרי המשחק האחרון שהופ מכבי מצאה את המערך המתאים, כל הפוטנציאל הולך להתממש והיא תתפוצץ על הליגה, קיבל שיעור בצניעות.

שיעור פרטי במתמטיקה עולה בערך 120 שקל, אימון עם מאמן כושר אישי נע בין 150 – 250 שקל, שיעורים פרטיים למאמן מחליף, ובכן, עולים לנו כבר בתיקו שני בארבעה משחקים.

שחקני הפועל בסיום. מגיע להם לשמוח?, צילום: אלן שיבר

בעדינות אני אגיד, קראנקה היה צריך להגיב מהר יותר למה שראינו על הדשא, או יותר נכון – לא ראינו. 90 דקות של די כלום, באווירה אירופית ומחשמלת ביציעים. כמו להיכנס למסעדת מישלן, לא ליהנות מהאוכל, ועדיין לשלם מאד יקר.

בדרבי הקודם העברנו שעתיים בערך של הפסקות המשחק בגלל זריקת אבוקות וכדורים אל הדשא, עד הגול הראשון, ועדיין היו שם יותר אירועים מהברדק של מכבי אתמול. אחרי הפארסות סביב "פנדלללללל. אוקיי בעצם לא", וה-"פנדל ואדום!!!!!, סליחה, לא", חשבתי שמשהו או מישהו יצליח לגאול אותנו וננצח, אבל זה לא היה היום שלנו. פספסנו הזדמנות לשפר עמדות. רק שלא נדבר על הנקודה הזו כ"גורלית".

אבוקות ביציעי מכבי. בנוהל, צילום: אלן שיבר

אין לי באמת טענות למאמן שעוד לא מכיר פה את הליגה, ופעמיים נאלץ לשחק עם 10 שחקנים. הוא יצטרך ללמוד מהר שרוב המשחקים של מכבי בליגה הם כאלה, נגד קבוצות שלא באות להציג כדורגל אלא לעבור את המשחק בשלום (לזכות הפועל ייאמר שהם באו מאד מוכנים אתמול). החשש העיקרי הוא שעד שהוא יבין איך לייצר פתרונות, הליגה תיגמר לו.

כן יש לי טענות למערכת. הלו להתעורר, זה הזמן לחזק את הקבוצה. תואר האליפות עובר גם דרך שחקני רכש בינואר ואין להקטין בזה ראש. זהבי ופריצה באו ב-12/13 והשאר היסטוריה, ברק בדש דפק צמד נגד ב"ש במשחק העונה של עונת 13/14 ועזר לנו לו מעט להשיג את התואר והקמע(!) ניקוליץ' הגיע ב-18/19 והביא איתו אין סוף תארים.

יובאנוביץ'. החמצות גדולות, צילום: אלן שיבר

העונה הזו, שהתחילה אי שם כשהייתי תלמיד בכיתה ב' (המשחק מול ניס בקונפרנס ליג מרגיש לי לפני 100 שנה), ממחישה עד כמה קשה לבנות סגל ואופי לקבוצה אלופה מחדש. אין מתנות חינם בשום מקום.