מצא את ההבדלים: ירושלים פתאום אדומה. ובצדק

קשיי העונה השנייה. מבחינת מאמן כדורגל, קיים הבדל גדול בין להגיע במהלך עונה ולהחליף מאמן אחר, לעומת פתיחת עונה עם קבוצה והכנתה לליגה. כשהמאמן מגיע תוך כדי עונה, הרבה פעמים הוא ניזון מהאנרגיה השלילית שהותיר המאמן הקודם אחריו ורק מעצם נוכחותו ושינוי האווירה הקבוצה יוצאת לדרך חדשה.

כשמאמן פותח עונה, הוא זה שבונה את הסגל, מכין את הקבוצה, חייב לייצר את הדינמיקה הקבוצתית בעצמו ולהבין, שהשינויים שהוא עשה בעונה הקודמת והביאו להצלחתו, כבר לא תקפים לעונה הנוכחית וכאן למעשה, נמדדת באמת איכות של מאמן.

יש הרבה מן המשותף לאליניב ברדה ובני לם. שניהם הגיעו במהלך העונה שעברה אחרי מאמנים שהשחקנים התקשו לעכל ולמעשה שחררו את השחקנים מעול גדול רק מעצם גישתם השונה. שניהם חיברו בחזרה את הקהל לקבוצה ושניהם נחלו הצלחה גדולה. אז איפה הם עומדים העונה אחרי ארבעה מחזורים?

אליניב ברדה –  פתיחת העונה של ב"ש הייתה נהדרת, בהמשך ישיר לסיום העונה שעברה. ב"ש עמדה במשימה שלה באירופה והביסה את ביתר ירושלים במחזור הפתיחה. אבל אז הגיעו ההפסדים הביתיים לאשדוד ומכבי חיפה וברדה נאלץ להתמודד עם משבר משמעותי לראשונה מאז שהחל לאמן.

אחרי ההפסד לחיפה, ברדה בחר לברוח מהביקורת המקצועית ולתלות את האשמה על השופטים, על מערכת שיפוט המסך (טענות לא נכונות, כל האירועים שדיבר עליהם נבדקו, גם אם לא היו הילוכים חוזרים בטלוויזיה) והוציא את קלף הקיפוח מהשרוול. המהלך הזה של ברדה הראה בעיקר על הלחץ שהוא היה מצוי בו, אבל גם על הקושי הגדול לתקן ולשנות תוך כדי תנועה. לזכותו של ברדה ייאמר שהוא באמת מנסה. משנה מערכים, משנה פוזיציות לשחקנים, מגיב יפה מאוד למשחק ובמשחק מול הפועל ת"א השינויים שהוא עשה הרוויחו לקבוצתו שלוש נקודות מאוד יקרות.

מצד שני, הלו"ז הצפוף מקשה מאוד על ב"ש, שהעוגנים שלה, ויטור, טיבי, ספורי וחמד, מתקשים פיזית לשחק באותו קצב שלושה משחקים בשבעה ימים. ברדה ייאלץ לחלק נכון את הדקות, לשחק בהרכבים שונים ולדעת לשחק בסגנונות שונים בין משחקים.

לא רק בין אירופה לליגה, אלא גם בתוך הליגה עצמה. משימה בהחלט לא פשוטה וב"ש צריכה לקוות שההישג היפה של עליה לשלב הבתים, לא יותיר אותה בחודש נובמבר הרחק מאחורי מכבי ת"א ומכבי חיפה, דבר שיכול להוציא לה הרבה אוויר מהמפרשים ולפגוע בה בהמשך העונה.

בני לם – מכבי נתניה הייתה המרעננת הרשמית של הליגה אשתקד. גם את העונה הנוכחית היא פתחה נהדר כשעשתה חיים קשים לאיסטנבול בשאקשיר, הדיחה את מכבי ת"א בבלומפילד ברבע גמר גביע הטוטו והביסה את ביתר ירושלים במחזור הראשון (שכמו שראינו במקרה ב"ש, זה ממש לא מייצג). השינוי לרעה החל במחזור השני בדקה ה-60 בסמי עופר.

לם עשה בחילופים אול אין התקפי, יצא מובס ומשם נתניה מתקשה להתרומם. קבוצות למדו לנטרל את הלחץ והאינטנסיביות שלה, חלקן גם מוותרות מולה על הכדור ומנסות לנצל את קו ההגנה הגבוה כדי לצאת למעברים בכדורים ארוכים ונתניה מתקשה לייצר אלטרנטיבות התקפיות ולהתמודד עם זה. אפשר כמובן לייחס את הירידה לפציעה של טוומאסי ולחזרה של קארצב המאוכזב, שקצת ערערה את האיזון בסגל, אבל מבחינת לם זה לא משנה.

הוא יהיה חייב עכשיו לחשוב על תוכנית ב'. כי זה טוב ויפה ללחוץ מגן על מגן ולשחק התקפי, אבל כשהקבוצה מאבדת ביטחון, הלחץ יכול להפוך לחרב פיפיות. גם בעונה שעברה נתניה בנתה את הביטחון שלה עם ניצחונות קטנים, אבל אז זה היה מתחת לרדאר. היום, כשיש ציפיות, לא יהיה פשוט לעשות צעד אחורה. השאלה אם נתניה ולם יכולים לחזור לבסיס, לשנות ולהתחיל מהתחלה קצת אחרת, כי יכול להיות שעל העניין הזה, העונה שלהם תיפול ותקום.

דרבי בבירה – 31 שנים עברו מאז שידה של הפועל ירושלים הייתה על העליונה בדרבי בליגה. נכון, שחלק גדול מהזמן הפועל ובית"ר לא חלקו את אותה ליגה, אבל גם בעונה שעברה כשהפועל חזרה לליגת העל הייתה לה עונה קשוחה. האירוע הכי טראומתי מבחינתה הגיע בדרבי, כשזיו אריה שיתף שישה זרים והקבוצה ספגה הפסד טכני מביך.

אבל העונה הכל נראה אחרת. בעוד בית"ר פתחה את העונה ברגע האחרון עם סגל מדולדל, הפועל הגיעה לדרבי אחרי ניצחון גדול על אשדוד כשהיא לא מנוצחת אחרי שלושה מחזורים. אז שוב מוכח שבכדורגל ניהול נכון, הכנה טובה, המשכיות ושקט תעשייתי עושים את ההבדל.

הפועל ירושלים הפיקה לקחים מהעונה שעברה, המשיכה עם זיו אריה, מהאיכותיים באנשי הכדורגל בארץ, שהתדמית שנוצרה לו בעקבות הראיונות שלו עושה לו עוול גדול, שמרה על שני זרים טובים בקו האחורי, שינתה מדיניות והחליטה כן להביא שחקנים בהשאלה, גם עם הזרים (בוטאקה וטוגי) וגם עם ישראלים (נידם) ובעיקר הפיקה לקחים מקצועיים מפתיחת העונה הקשוחה שלה בעונה שעברה.

מנגד, בית"ר, עברה קיץ מסויט, ניצלה מפירוק על הבאזר (יש שיגידו, קצת אחרי הבאזר) והגיעה לעונה פשוט לא מוכנה. אז קיבלנו דרבי מאוזן מבחינת הנתונים היבשים (12 איומים לביתר, 5 למסגרת, 11 איומים להפועל, 4 למסגרת, 60% אחזקת כדור בית"ר), אבל רחוק מאיזון מבחינת רמת האימון והתאום של הקבוצות. בסוף, בכדורגל, כמו בחיים, מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת - או במקרה שלנו בערב יום שני.

מעקב נבחרת הנוער – אל ים קנצפולסקי ואוסקר גלוך

שניים מהמצטיינים באליפות אירופה לנוער בלטו מעל כולם במחזור האחרון. קנצפלוסקי עם שער בכורה נפלא ובישול, זרח מעל כולם בבלומפילד למרות ההפסד של האדומים. גלוך מצידו, ירד לספסל מה שלפעמים מעצים אף יותר את הנחיצות שלו.

עם כל הכבוד לכל השחקנים הקדמיים של מכבי ת"א, כולל קשרי הנבחרת והליגיונרים ששבו הביתה, לאף אחד מהם אין את היכולות של גלוך בצפיפות וזה בלט מאוד מול אשדוד, שהטקטיקה של רב"ש חנקה את משחק ההתקפה של הצהובים ואלמלא עוד הופעה אדירה של דניאל פרץ (השוער הטוב בליגה ששווה אירופה) המקומיים היו לוקחים את כל הקופה.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

אחרי המשחק הזה כבר ברור לכולם שגלוך חייב לפתוח והרוטציה צריכה להיות מסביבו, זה טוב קודם כל למכבי ת"א וכמובן גם לכדורגל הישראלי.