הטוב. שתי קבוצות נצצו מעל כולן במחזור פתיחת העונה החלקי שקיבלנו (כמה מילים על זה בהמשך). הראשונה היא מכבי נתניה, שהמשיכה בדיוק מאותה נקודה שבה הפסיקה בעונה שעברה.
אז נכון שההגרלה האירה פנים ליהלומים והם קיבלו יריבה בהזמנה, שרק לפני שבוע ידעה סופית שתשחק בליגת העל. ועדיין, היה תענוג לראות את החניכים של בני לם. קצב גבוה במשחק, תבניות התקפה נהדרות, כושר גופני אדיר לשלב הזה של העונה, ואיגור זלאטנוביץ' אחד שנצץ מעל כולם.
ופה המקום להתמקד בזלאטנוביץ'. בחציה הראשון של העונה שעברה המשחק פחות זרם לכיוון החלוץ הסרבי. הוא הבקיע שלושה שערים עד למחזור ה־17, וההצלחה המיידית של טוומאסי שהגיע בינואר טשטשה במשהו את הקפיצה במספרים שלו בחלקה השני של העונה.
לאורך כל הדרך בני לם הלך איתו. הוא ראה את העבודה שלו למען הקבוצה, הלחץ, התנועה, העוצמות - והבין שזה רק עניין של זמן עד שזה התחבר. הבין וצדק. זלאטנוביץ' הוא נכס למאמן.
כולם מדברים על השער השני שלו והשלישי של נתניה, שער שבו הפגין יכולות נהדרות באחד על אחד וסיומת נהדרת. אבל המהות של זלאטנוביץ' היא שני השערים הראשונים. הבישול לגיל יצחק, שהראה תנועה טובה, פרגון וקבוצתיות, והשני שלו, שבו קרא נהדר את המשחק, לחץ נכון, חטף את הכדור והבקיע שער אישי קל.
אם ימשיך כך, אולי הוא יהיה האקזיט הבא של אלמוג כהן ומכבי נתניה. צריך להזכיר - הוא שנתון 98', לא מפסיק להתקדם ונמצא במועדון שמשחק בסגנון שמחמיא לו מאוד. העתיד בהחלט ורוד מבחינתו.
מכבי ת"א בחרה, בהחלטה נכונה וחכמה, לשחק את מחזור הפתיחה ולא להשתמש באופציה שניתנה לה לדחות את המשחק. לרשותו של ולאדן איביץ' עומד הסגל הרחב והאיכותי בליגה, בטח בחלק הקדמי, ומבחינתו המשחק הזה הוא במה נהדרת לתת דקות לשחקנים ששיחקו פחות עד עכשיו במסגרות האירופיות.
אז כצפוי, קיבלנו הופעה נהדרת של אוסקר גלוך, עם בישול וחצי, יובאנוביץ' עם צמד ובישול ופריצה הנפלא עם צמד קליל. אז נכון שהיריבה נראתה לא ברמה, והעמידה ההגנתית שלה נראתה לפרקים ככזו שלא קשורה לליגת העל, ועדיין הצהובים הרשימו מאוד.
כשמסתכלים לעומק על הסגל של מכבי ת"א, התוספות האפשריות של בלם זר ואלי דסה והעובדה שעל הקווים שלהם עומד מאמן אדיר ששולט בסגל ביד רמה - לא יהיה מוגזם להגיד שהם פייבוריטים (בפער ממש קטן מהירוקים) להחזיר את תואר האליפות.
הרע. מחזור פתיחה אמור להיות יום חג לכדורגל הישראלי. יום שבו הגעגוע של כולם נגמר, הציפיות פוגשות את המציאות (לטובה או לרעה), והאוהדים חוזרים בהתלהבות שיא למגרשים.
אבל לצערי הרב זה לא המקרה אצלנו. שנה שנייה ברצף מחזור הפתיחה נקבע לשבת שבין משחקי הפלייאוף להעפלה לשלבי בתים באירופה, וזה לא החלם הכי גדול.
תחילה המינהלת סירבה לדחות את המשחקים של הישראליות שמשחקות באירופה. בהמשך, שלושה ימים לפני שריקת הפתיחה, נדחה רק המשחק של מכבי חיפה בסכנין, ואז, לא באופן מפתיע, החליטו לדחות גם את משחקיהן של הפועל ב"ש ומכבי ת"א. אלא שהצהובים החליטו שהם כן רוצים לשחק. אז כמו שאמר ידידי היקר יורם ארבל - ככה לא בונים חומה.
אפשר היה להקדים את הליגה בשבועיים, לדחות אותה בשבוע או למצוא פתרון אחר כדי שמחזור הפתיחה יהיה יום חג, שבו האלופה וסגניתה יהיו חלק מהפסטיבל וכל אוהדי הכדורגל יחגגו את פתיחת העונה. מקווה שלהבא יחשבו על הדברים מראש ולא יאלתרו תוך כדי תנועה. לאוהבי הכדורגל מגיע יותר.
הלא נורא. גביע הטוטו הפך בשנים האחרונות למשחקי הכנה משודרגים. המשמעות המקצועית שלו זניחה, חלק מהקבוצות משחקות עם הרכבים חסרים בגלל שלא עברו בבקרה (שערורייה בפני עצמה), ואלה שמשחקות באירופה מקבלות מסלול מקוצר.
מצד אחד זה חבל - אפשר היה לנצל את הפלטפורמה הזו כדי לקיים מפעל אטרקטיבי שנותן במה לשחקנים צעירים. מצד שני, צריך להתייחס לתוצאות במשחקים האלו בפרופורציות הראויות.
ולראיה, הפועל חיפה, שנראתה רע בגביע הטוטו ואליבא דה יואב כץ נפלה עם הזרים, פתחה עם ניצחון והבינה שאולי לא צריך לשחרר את כל הזרים אחרי שלושה וחצי משחקים.
מצד שני, הפועל ת"א והפועל חדרה, שנראו טוב יחסית והעפילו לחצאי הגמר, לא הגיעו למצב איכותי אחד במשחקים שלהן, ואלמלא שער עצמי ביזארי של נדב נידם, שתיהן גם היו מסיימות כמפסידות.
אז נכון שאנחנו מדינה חמה ולחוצה, אבל חייבים קצת פרופורציות וסבלנות. גם כלפי מאמנים ובטח כלפי שחקנים זרים. בואו נדחה את הסקת המסקנות לחורף, כשפחות מזיעים ועצבניים - זה יעזור לכולנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו