השבוע חבר שלח לי רשימה של אליפויות שהסתיימו כאן בתוספת של כוכבית חמוצה. לפני 30 שנה, במשחק האליפות בין מכבי חיפה להפועל פ"ת, חיים ליפקוביץ' פסל שני שערים חוקיים לפ"ת. האליפות היתה צריכה להיות שלה, אבל נסעה לחיפה.
אותה פ"ת היתה צריכה לארח במחזור האחרון של 2003 את מכבי ת"א, שנאבקה על הכתר מול חיפה, אבל כדי לעשות קופה העבירה פ"ת את המשחק לאצטדיון ר"ג, ביתה של מכבי ת"א.
ברוך דגו ואבי נמני הביאו לקלינגר אליפות בהפרש שערים על חיפה. הפועל ת"א זכתה באליפות האחרונה שלה בזכות עונת הקיזוז, ואיבדה אליפות ב־1998 בגלל משחק השרוכים שהסיע את הצלחת לטדי.
סירבתי להצעתו של החבר להוסיף את האליפות הזאת של חיפה לרשימה החמוצה. ממש לא. חיפה היתה טובה משתי יריבותיה, לפרקים שיחקה כדורגל מבריק והרמוני שהוציא את אוהדיה מדעתם מרוב אושר, אבל בגלל שיריבותיה לא באמת סיכנו אותה - שקעו בכר וחבריו בנמנום, סבלו מירידות מתח וספגו הפסדים מביכים ואיבדו נקודות מול מועמדות לירידה.
הסיבות האלו גורמות לכך שלמרות פערי האיכות הגדולים ממקומות 2 ו־3, חיפה לא סגרה את הסיפור עד עכשיו. שישה מורחקים במהלך העונה, התקפי זעם לא מובנים של שחקנים, על סף האלימות, לא נראה שטופלו לאורך העונה.
לעומר אצילי, כנראה מי שיחזיק בתואר כדורגלן העונה בעוד שלושה מחזורים, יש תכונות ייחודיות כשחקן כאן, אבל היעלמותו לתקופות ארוכות משאירה אותו שחקן "לא שלם", כזה שאי אפשר למשל לבנות עליו כאחד שיוביל נבחרת לאומית.
בישראל יש לא מעט שחקנים מוכשרים, אבל לאלון חזן תהיה עבודה קשה מאוד בציוות נכון של הסגל וההרכב, והצלחתו תימדד בחיבור בין יכולת למבנה מנטלי חזק, יציב, נחוש אבל רגוע. רוב כוכבי חיפה שעשויים להיות שלד הנבחרת, הוכיחו שהם לא בשלים למשימה הלאומית.
מכבי ת"א תסיים שלישית, אולי שנייה, אבל יחד עם מכבי פ"ת, השתיים הן הכישלון הגדול של העונה, כל אחת ומטען הציפיות שלה.
מכבי ת"א איבדה את הייחודיות שאפיינה אותה במשך עשור ויותר - ניתוק מהשכונתיות הישראלית בזכות מנהיגותו של ג'ורדי קרויף. ג'ורדי עזב, ולוואקום אחריו לא נכנס מנהיג בעל שיעור קומה שהתקרב אליו. במונחים של קרויף, מכבי נמצאת כבר שנים בכאוס התנהלותי, והתוצאה שלו היא קבלת החלטות גרועות, ובעיקר איחור בקריאת המציאות. המועדון, שהגדיר מחדש מצוינות ישראלית, חזר להרגלים הישנים, הלא טובים - והתוצאה לפניכם.
אחד הבוסים הוותיקים והמנוסים בכדורגל הישראלי, אבי לוזון, מי שהיה גם יו"ר ההתאחדות כאן, ירד ליגה בפעם השנייה בשלוש עונות. בני ריינה תשחק בליגת העל בעונה הבאה, ופ"ת תחליף אותה שם.
אפשר להגיד הרבה דברים על הפועל ירושלים, אבל מה שהשאיר אותה בליגה זה האגרוף הנחוש שהפנתה כלפי יריבותיה, הלכידות. הפנים של ירושלים היו זיו אריה. אין ספק, אריה.
ומי היו פניה של פ"ת? אותו לוזון, שרודה בקלינגר במהלך משחק ומשפיל אותו במהלך מסיבת עיתונאים. שם נזרעו זרעיו של הסוף.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו