גיל אבני מצא את עצמו מורדם בבית החולים לאחר שקרס בסלון מול הטלוויזיה ללא שום תסמינים מקדימים. 44 שעות גיל היה מונשם בחוסר הכרה, כשבית החולים הזמינו את קרוביו להפרד ממנו - רק שגיל שמע הכל - כל הספד בן משפחה, שיחות בין האחים בחדר ואפילו את הרופאים שהיו בטוחים שהוא לא ייצא מזה.
לאחר שהצליח להשתקם מהמקרה, גיל וסובביו הבינו שמדובר בתופעה נדירה שיכולה לחולל שינוי בעולם הרפואה ושאין מן הנמנע אלא להעלות את המודעות ולגרום לרופאים להבין שגם אם הבן אדם מורדם ומחוסר הכרה, יש לנהוג אליו אחרת ולהבין שמישהו נמצא בצד השני. המקרה של גיל התפתח לסרטים בנטפליקס, ב-yes ולהרצאות מעוררות השראה.
"כשבן אדם יושב בסלון וכביכול מת, אין איך לתאר את זה. אתה חושב שזו הקללה הכי גדולה שבן אדם יכול לקבל. עד היום, אין סיבה רפואית למקרה, גם הסיבה שזה קרה וגם איך שיצאתי מזה. היום, כמה שנים אחרי, אני יכול להגיד זו הברכה הכי גדולה שיכולתי לקבל"
"ההתחלה נראתה רע, הייתי במקום הכי נמוך שבן אדם יכול להיות, לא רציתי לחיות, הפכתי להיות בן אדם שרוצה לחיות ולעזור לאנשים, ועם אמונה", אמר גיל.
להאזנה בספוטיפיי
אתה זוכר משהו מהיום שבו זה קרה?
"זה היה יום רגיל לגמרי, ישבתי מול הטלוויזיה וראיתי משחק כדורסל של מכבי תל אביב, לפתע אני מתעורר בבית חולים כשעושים לי החייאה, התחלתי להקיא. התחילו לעשות לי בדיקות והייתי בטוח שזה חלום, מה שאני זוכר מלפני זה רק הפרסומות של לפני המשחק".
"חשבתי שזו הקללה הכי גדולה שבן אדם יכול לקבל, היום אני מודה לאלוהים"
"כשבן אדם יושב בסלון וכביכול מת, אין איך לתאר את זה. אתה חושב שזו הקללה הכי גדולה שבן אדם יכול לקבל. עד היום, אין סיבה רפואית למקרה, גם הסיבה שזה קרה וגם איך שיצאתי מזה. היום, כמה שנים אחרי, אני יכול להגיד זו הברכה הכי גדולה שיכולתי לקבל, אני יכול לעזור לאנשים אחרים והסיפוק הזה שאנשים פונים אליי לעזרה, מודה לאלוהים כל יום שזה קרה".
איך היו נראות השעות בהן היית בין חיים למוות?
"התעוררתי בבית חולים כשכולם לחוצים, לא הבנתי איפה אני. הייתי מורדם ומונשם, רק יכלתי לשמוע את מה שאומרים. לאף אחד אין מושג שהייתי ער. חלק מהרופאים נלחמו עליי וחלק אמרו "עדיף שלא יעבור את הלילה". אני לא מבין מה קורה בכלל. כשאתה שומע את בני דודים שלך מגיעים, אתה מבין שאתה בבעיה, אנשים מגיעים להפרד. מה שעזר לי לעבור את 44 השעות היו זכרונות ילדות, שעזרו לי להתמודד ונתנו לי כלים שהצילו אותי. יש לך רק זכרונות, מודעות ושמיעה, שום דבר נוסף. התשוקה להוכיח לכולם שאני אעבור את זה, גרמה לי לזכור דברים שאמרו כשהייתי מורדם עד לפרטים הכי קטנים".
"כדי לדעת מה האיכויות האמיתיות של בן אדם, הוא חייב להגיע לקצה"
"עד המקרה הזה, כוח הרצון לא היה קיים בי ככה. לא היה לי רע לפני, היו לי חיים מסודרים ונורמליים. היו רגעים שרציתי להרים ידיים ב-44 השעות, היו רגעים שרציתי לסיים עם החיים, כששמעתי שם שאם אקום יהיה לי נזק מוחי, והפחד שאולי אשאר ככה לנצח, היה הפחד הכי גדול שלי. התפללתי למות ברגעים האלה".
"אתה מסתכל על אנשים שנפרדו ממך ומתחיל לחשוב אם מגיע להם להיות בחיים שלך על סמך זה, אתה מוצא את עצמך הבן אדם הכי בודד בעולם, רק אני מבין את מה שעברתי"
איך התעוררת?
"הגיעה רופאה שקראה למשפחה שלי, אחרי שכולם נפרדו ממני שאמרה 'גיל סובל מנזק מוחי בלתי הפיך, בכל מקרה, אם גיל יחזור הוא לא יחזור כמו שאתם מכירים ולא יחזור להיות מי שהיה'. המשפחה שלי לא רצתה לוותר עליי. כשאני שומע את זה אני לא מאמין לזה, ואני היחיד שמאמין שאצא מזה. אישתי ראתה שיורדת לי דמעה, הרופאה טענה שמדובר בזיעה וזה התפתח לויכוח בינה לרופאה - כשאני שומע הכל".
"הגיעה האחות שפתחה לי את העיניים התחילה לצעוק בהתרגשות 'אני יודעת שאתה שומע אותי'. כשהתעוררתי והצלחתי להגיב, לקחתי דף וכתבתי עליו 'שמעתי את כל מה שאמרתם מאז שהגעתי לפה, רק תגידו לאמא שאני בסדר'".
"אתה יושב בארוחת שישי עם אנשים שנפרדו ממך"
"אתה מסתכל על אנשים שנפרדו ממך ומתחיל לחשוב אם מגיע להם להיות בחיים שלך על סמך זה, אתה מוצא את עצמך הבן אדם הכי בודד בעולם, רק אני מבין את מה שעברתי".
"הייתי בפוסט טראומה מטורף, היו לי סיוטים, שמחתי שיצאתי מזה אבל הייתי במצב לא טוב, הייתי מזיע ועושה פיפי במיטה ולא יכול לראות אף אחד. התעלפתי כשהגעתי הביתה, הייתי גמור".
"המנהלת שלי, עינת - יש לה חלק גדול בזה שאני בחיים, היא המלאך שלי. היא שינתה לי את החיים. אחרי המקרה לא רציתי לחיות, הייתי גמור. אחרי שדיברנו במשך כמה שעות על המקרה היא אמרה לי אתה לא מודע למי שאתה, בזכותך ישנו את הרפואה, יעשו עליך סרט שישנה חיים של אנשים. אני כמובן לא האמנתי ואמרתי שהיא משוגעת. לאחר מכן, אחד האחים שטיפלו בי התקשר אליי וביקש להרצות על המקרה שלי. אחר כך ביקשו שאגיע להרצות בעצמי. דיברתי מול 250 אחים ואחיות בלי הרצאה מוכנה ופשוט דיברתי במשך שעתיים וחצי, עם קבלת תגובות חיוביות מאחים ואחיות ששיניתי להם את החיים. אחרי זה הבנתי את הכוח שיש לי, והתחלתי להרצות ולתרום בתחום הרפואה עם הסיפור שלי", אמר גיל.
"חולצת הכדורגל דרבנה אותי להישאר בחיים"
"פנה אליי מישהו שאמר לי שאבא שלו צמח שאמר, 'אמא שלי מאמינה שהוא שומע הכל'. שאלתי את האמא אם היא חושבת שהוא באמת שומע והיא ענתה שכן. שאלתי אותה מה היא מכינה לו בארוחות שישי, היא אמרה קובה סלק, הצעתי לה שתכין לו ותתן לו להריח, ותבדוק את ההשפעה – הוא פקח עיניים והתעורר מהריח".
לפרקים נוספים של החיים כסטארט אפ:
מאתיופיה, לאולפנה בדימונה ועד לפסגה בוול סטריט: הישראלית שכבשה את הצמרת
עמוס תמם חושף את הכול: מהבסטה בשוק - לקדמת הבמה בישראל
הישראלי מאחורי יוצרי התוכן הגדולים בעולם חושף את השיטה: כך תהפכו לאימפריה
פוטרה מהעבודה, והפכה לסנסציה: "עשו לי טובה, הייתי צריכה לעשות את זה קודם"
"יש לי אוסף של חולצות, לגיסי יש חולצה של לואיס סוארז כששיחק באייאקס, שנים רציתי לקנות אותה ממנו והוא לא הסכים בשום פנים ואופן. כשהוא בא להפרד ממני הוא אמר לי בעודי שוכב במיטה, 'אתה יוצא מפה עם החולצה של סוארז, רק תשאר בחיים'. כל כך רציתי את החולצה הזו זה דרבן אותי להשאר בחיים. כשהוא נתן לי אותה הרגשתי שהרווחתי את זה. איך שהתעוררתי התקשרתי אליו ואמרתי לו שיביא את החולצה", מספר בחיוך.
לקראת סיום, מה הטיפ שלך למאזינים?
"טיפ שגם מקועקע לי על היד – התאריך שקרה המקרה. לצד משפט מהסדרה "ויקינגים" – אל תבזבז את הזמן בהסתכלות אחורה". צריך לחיות את ההווה ולהעריך אותו, תהיה שלם עם עצמך, תשפט על מי שאתה היום ולא מי שהיית בעבר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו