"אתם מפרקים את מה שהסבים שלנו מסרו עליו את הנפש"

לכידות חברתית היא המפתח לחוסן הלאומי של ישראל, כך קובעת ד"ר מיכל טביביאן, ראש מרכז מנור ולשעבר סמנכ"לית אסטרטגיה במשרד החינוך. בראיון לפודקאסט "בשביל ישראל" היא מתריעה על הפיצול העמוק במערכת החינוך הישראלית ומציעה פתרונות דרמטיים.

"החוסן האמיתי של עם, שגם נבחן מדעית, קשור ללכידות החברתית", היא מסבירה. "לצערי כיום יש פער בין מערכות היחסים הבינאישיות לבין מערכות היחסים בין קבוצות החברה הישראלית. אחד על אחד יש ממש יחסים טובים בין פרטים בחברה, בין ערבי ליהודי, חילוני לחרדי. אבל כשעולים למעלה אל הקבוצות בחברה הישראלית יש יחסים רעים בין המרכיבים השונים של ישראל".

טביביאן חושפת תמונה מטרידה של מערכת חינוך מפוצלת: "האבסורד הוא שלכל חלק בחינוך, למעט החינוך הממלכתי, יש גורם שמתווה דרך ומדיניות. יש חינוך חרדי שמפוצל בין יהדות התורה לש"ס, חינוך ממלכתי דתי, חינוך למגזר הערבי - ורק החינוך הממלכתי נותר ללא מי שיתווה את דרכו".

המצב הזה יוצר עיוותים חמורים: החינוך החרדי מקבל תמיכה מלאה באמצעות כספים קואליציוניים, למרות היעדר לימודי ליבה ומורים לא מוכשרים. החינוך הממלכתי-דתי נהנה מתקציבים נוספים עבור שעות תפילה ושיחות עם רב, בעוד החינוך הממלכתי נותר עם פחות שעות לימוד.

הפתרון שטביביאן מציעה הוא מהפכני: מודל אחיד לכל זרמי החינוך, שבו 50% מהתכנים ייקבעו על ידי המדינה, 30% על ידי הרשויות המקומיות, ו-20% על ידי הקהילות השונות. "זרם שלא יקבל את הגישה הזו לא יתוקצב על ידי המדינה כלל", היא קובעת נחרצות.

"איך המדינה רוצה שחרדי בגיל 18 ירגיש נוח להתגייס לצבא", היא שואלת, "אחרי שבמשך 18 שנה היא העבירה את האחריות עליו לרשתות חינוך שהאינטרס שלהן היה הפוך משלה?".

אינטרס עליון

טביביאן מזהירה כי בשנת 2030 כ-30% מתלמידי מערכת החינוך בישראל ילמדו בזרמים החרדיים. "אם לא נהיה חברה מלוכדת - לא נשרוד כאן", היא מסכמת. "זהו אינטרס עליון של החברה בישראל".

טביביאן מדגישה את חשיבות הבסיס המשותף בחינוך הישראלי, ומצביעה על בעיה מטרידה נוספת: "המקצוע היחיד שמחויב בחוק להילמד בכל הזרמים הוא אזרחות. יש אפילו ספר חובה אחד לכל הזרמים החינוכיים. אבל בפועל כל זרם מחנך אחרת ויש ארבעה נרטיבים שונים למה זו דמוקרטיה. כך קרה שיש במדינה ארבע גישות מה זו דמוקרטיה, כשכל צד לא מכיר בכלל את הגישה של הזרם השני".

היא מציינת שזו לא בעיה ייחודית לישראל: "חזרתי עכשיו מברלין ושם יש חמש מפלגות שבשם שלהן כתוב דמוקרטיה, אלא שלכל אחת מהמפלגות האלו יש רעיון אחר על מה זו דמוקרטיה". הפתרון, לדעתה, הוא לחשוף את התלמידים לכל הנרטיבים והעמדות השונות.

מניסיונה כסמנכ"לית אסטרטגיה במשרד החינוך, טביביאן מזהה בעיה נוספת: התפוררות מערך עובדי המדינה. "הייתי 20 שנה בשירות הציבורי ו-7 שנים במשרד החינוך. בשנים האלו הייתה תחלופה גדולה מאוד של שרים ומנכ"לים, ולמעשה התחלופה הזו העלתה את השאלה עבור מי אנחנו כצוות עובדים בכלל?"

לא מאמינים לפקידים

כמענה לבעיה זו, היא מקדמת את הקמת מרכז מנור, שנועד להכין תוכניות מדיניות עבור השרים ופקידי המדינה הבכירים. "בישראל נוצר חוסר אמון גדול של השרים בפקידים שלהם, בעובדי המדינה. לכן הם מחפשים תוכניות למדיניות מחוץ למשרדים", היא מסבירה.

"כבר בתקופת המאבק על הרפורמה החברתית כשדיברו על חלוקה לאוטונומיות, לי כאב מאוד בבטן", היא משתפת. "שאלתי את עצמי - כך אתם מפרקים את מה שהסבים שלכם מסרו את הנפש עליו? סבתא שלי צעדה מאירן לארץ תקופה ארוכה וקשה, בני העדה האתיופית גם עשו מסע קשה מאוד. אז על מסירות הנפש הזו, על ערכי היסוד שהקימו את מדינת היהודים, מוותרים כל כך מהר?".

התחושה הזו, היא מציינת, התחזקה עוד יותר אחרי טבח שמחת תורה: "התברר שכדי לחיות כאן צריך להבין יותר לעומק מה אנחנו בכלל עושים במדינה שלנו. ועוד התברר שאם לא נהיה חברה מלוכדת אז לא נשרוד כאן".

תמלל וערך: אסף גולן