מהכישלון בטוקיו למדליה בפריז - פיטר פלצ'יק חושף את הרגע ששינה הכול: "קיבלתי הארה"

פיטר פלצ'יק ריגש מדינה שלמה כשזכה במדליית הארד באולימפיאדת פריז בקיץ האחרון. בריאיון לפודקאסט "החיים כסטארט אפ" עם יניב ריבלין הוא מספר על הדרך שעבר מהכישלון בטוקיו ועד המדליה בפריז. הוא מדבר על הרגעים הקשים שעבר, המשברים עד שהגיע לרגע הניצחון המרגש.

להאזנה באפל פודקאסט

להאזנה בספוטיפיי

בריאיון הוא חושף האלוף האולימפי פיטר פלצ'יק את הדרך הארוכה מהכישלון בטוקיו למדליית הזהב בפריז, ומספר על הרגעים הקשים, האתגרים הביטחוניים ורגע הניצחון המרגש. את הריאיון הוא מתחיל דווקא בכישלון שחווה כשהפסיד את המדליה בטוקיו. "שכבתי על המזרן והרגשתי שהכול מתנפץ לי בפנים", משחזר פלצ'יק את ההפסד בתחרות האישית בטוקיו. "הרגשתי שאני מאכזב את כל עם ישראל".

"זו הייתה תקופת קורונה, כשכולם בבתים, בלי קהל", שיחזר. "הרגשתי שאני מאכזב את השותפים, את האנשים שמלווים אותי, את החברות שאני מייצג, את המשפחה, את דניאל אשתי. נכנסתי לדיכאון, הסתגרתי בחדר ולא רציתי לצאת".

תוך 36 שעות נדרש פלצ'יק להתאושש ולהוביל את נבחרת ישראל למדליה קבוצתית היסטורית. "הבנתי שיש לי כדור אחרון בקנה", סיפר פלצ'יק. "למרות שהנשמה שלי התנפצה לרסיסים, הבנתי שאני צריך להניח הכול בצד, לקחת אחריות ומנהיגות".

"מהרגע הראשון שנולדתי הייתי צריך להילחם"

 פלצ'יק מספר על סיפור חייו ועל ההשפעה הגדולה של סבא שלו על ההצלחה שלו. "מהרגע שנולדתי הייתי צריך להילחם", סיפר. "נולדתי במשקל 5 קילו עם שברים, הרופאים אמרו שאולי אהיה נכה. האבא הביולוגי שלי לא היה בתמונה. סבא הכניס אותי לג'ודו בגיל ארבע והוא נלחם איתי שאעשה כל יום אימון".

"הוא תמיד אמר לי 'אתה צריך להתאמן עד שהתחתונים שלך סחוטים בזיעה'", סיפר. "יום אחד הרטבתי את התחתונים במים כדי לרמות אותו. כשישבתי לבד שהבנתי שאני רמאי, שאני מרמה את עצמי. הודיתי בפניו והוא אמר 'זה בסדר, למדת את הלקח'. סבא שלי הוא המנטור הכי גדול בחיים שלי".

בדרך להצלחה, פלצ'יק התמודד עם לא מעט קשיים כלכליים. "כל החיים הבוגרים שלי ניסיתי לחשוב איך אני מביא כסף הביתה", הוא משתף. "תוך כדי שאני מתאמן אני עובד כשומר ברים ובקיוסק, לא הייתה לי נוסחה". דניאל, אשתו, תמיד אמרה לו: "אתה לא יכול להסתכל על אחרים, אתה צריך למצוא את הנוסחה שלך".

נקודת המפנה הגיעה דווקא ברגע משבר, כשנפצע בכתף לפני אולימפיאדת ריו. "ממש קיבלתי הארה ועשיתי כמה שינויים", הוא מספר. "הדבר הראשון היה לנתק את הצד הפיננסי מהראש. אני לא חושב על כסף. ברגע שניתקתי את הפאן הכלכלי, ניתקתי את עצמי". פלצ'יק מספר שהחזון הגיע אליו בצורה דרמטית: "יומיים אחרי הניתוח לא הצלחתי להירדם. ביום השלישי התעלפתי. חלמתי שאני עומד על הבמה האולימפית וקיבלתי את החזון. הבנתי מה אני לא אמור לעשות. ניתקתי את הדברים שלא מקדמים אותי".

האיומים על החיים, הדרמה לפני הזכייה והחיבוק המנצח לאורן סמדג'ה

"המשקל הרגשי של המדליה מפריז הוא כבד יותר", אומר פלצ'יק כשהוא מחזיק את המדליה. "זה שינה את החיים סביבי אבל לא אותי - וזה הדבר הכי חשוב". הוא מדגיש מסר חשוב לכל מי ששואף להגשים את עצמו: "חשוב לא לאבד את עצמך בדרך. זה הכי קשה לעשות. לפעמים אתה דוהר ושוכח דברים בדרך. חשוב לשאול את עצמך ולזכור מה הערכים שלך ומה מוביל אותך קדימה, למה התחלת לעשות את מה שהתחלת לעשות".

"קיבלתי איומים על החיים שלי", חושף פלצ'יק. "כשנבחרתי להיות נושא הדגל, דניאל אמרה לי לוותר על התפקיד כי יפגעו בי בנהר הסיין". הוא מספר על הקשר המיוחד עם המאמן אורן סמדג'ה, שאיבד את בנו בעזה: "הייתי לידו כשהוא קיבל את הבשורה. את הפנים שלו אז לא אשכח לעולם".

"הרגשתי שאני נושא וסט כזה שזה כל המלחמה, החטופים, הנופלים, הכול איתי בתוך הווסט", הוא משתף. "עשיתי דמיון מודרך - כשאני קושר את החגורה ולובש את החליפה אני חובש את הווסט הזה עם כל המשקל שהמדינה שלי חוותה בשנה האחרונה. ושנייה לפני שאני עולה, נותן את החיבוק לאורן ומניח את הווסט הזה. מנצח, בא ומניח אותו לצד המזרן – יוצא וחוזר ללבוש את הווסט."

רגע הזכייה בפריז היה דרמטי במיוחד. "היו דרמות עם העונשים", הוא משחזר. "הובלתי עם ווזארי, בפועל הגיעו לי 2 עונשים והשופט על המזרן נתן לי 3. הסתכלתי על אורן, הסתכלתי על הקהל שכולו היה ישראלי שהיה מוכן לפוצץ את האירוע. היו אלה החמש שניות הכי ארוכות בחיים שלי. ידעתי שאם אני מנצח אני מביא קרן אור לכל עם ישראל ולאורן קצת נחת".

הקשר עם אורן סמדג'ה: "לא אשכח את הפנים שלו לעולם"

פלצ'יק מספר על הקשר עם מאמנו אורן סמדג'ה שקיבל משמעות מיוחדת במהלך המלחמה. "הוא קיבל את הבשורה על בנו כשאני לידו", משתף פלצ'יק ברגש. "לא את הבשורה הרשמית, רק שהם צריכים להגיע הביתה. את הפנים שלו אז לא אשכח לעולם". התקופה הזו העניקה משמעות כפולה לתפקידו: "אני שגריר, אני מייצג את המדינה. כשהמדינה כואבת, החיבור הזה הרבה יותר עוצמתי".

. היום, כשהוא מביט קדימה, פלצ'יק מדבר על אולימפיאדת לוס אנג'לס 2028 כיעד הבא, לצד ניהול החברה והקרן שהקים. "זה המסר הכי חשוב בסיפור", הוא מסכם, "שום דבר לא הגדיר אותי - לא המשבר ולא ההצלחה. בכל שלב הרגשתי שאני משתדרג".