שימור פריון לרווקות במגזר החרדי הוא נושא טעון ורגיש, שכמעט ואינו נדון בפומבי. הוא נעדר מהשיח בעיתונות המגזרית, באתרי החדשות ובכנסים המיועדים לרווקות חרדיות. היוזמות המעטות להעלאת המודעות בתחום זה מתמקדות ברבנים ובנשים בעלות תפקידים בקהילה, אך אינן מגיעות ישירות לרווקות עצמן.
בעוד רווקה חילונית עשויה להתמודד עם מספר מצומצם של מכשולים בדרכה להקפאת ביציות, רווקה חרדית ניצבת בפני אתגרים רבים ומורכבים יותר בתהליך זה. ד"ר מיכל דבירי, רופאת נשים בכירה, משוחחת עם מרב סבר, כתבת "ישראל היום", רווקה בעצמה ובוגרת המערכת החרדית. יחד הן חושפות בעדינות את השכבות השונות של נושא רגיש זה.
ישראל היום
ד"ר דבירי מסבירה את ההבדל בין רווקות חילוניות לחרדיות בהקשר זה: "כשאישה בת שלושים חילונית מגיעה אליי, דווקא אצלה זה לא נראה כמו רווקות מאוחרת. ייתכן שאומר לה, מומלץ לפני גיל 35, בואי תראי שנה-שנתיים מה קורה, ואם לא יעבוד תתקדמי להקפאת ביציות. אבל אישה חרדית שמגיעה לגיל 30, ולא התחתנה, זה כמו גיל 40 של החילוניות."
מרב סבר מתארת את המציאות המורכבת של רווקה חרדית: "להיות רווקה חרדית זה לקונה. אף אחד לא יודע מה לעשות איתך. את לא שייכת לקהילה, אין לך בעל שיש לו בית כנסת או ששייך לרב, אין לך מאיפה לקבל את המידע. גם מבחינה נפשית זה שבר גדול. האם ויתרתי על החלום לזוגיות? מה זה אומר עליי? מי נמצא איתי בכלל בתהליך מבחינה נפשית?"
השיחה מתמקדת בשאלות מהותיות: באיזה שלב מבינה רווקה חרדית שעליה לשקול הקפאת ביציות? למי היא יכולה לפנות לעצה? מה עמדת ההלכה בנושא? האם מותר או אסור? עם מי אפשר לחלוק את ההתלבטות? האם ההורים והמשפחה מעורבים בתהליך? ומהן החוויות שהנשים הללו עוברות לבדן במסע המאתגר הזה?
מרב משתפת בחוויה האישית שלה: "התחלתי את התהליך לפני שנה וחצי. והייתה לי טראומה מטורפת. ואני רוצה להבין למה אני שומעת על כל כך הרבה בנות שנפגעות בתהליך. התחושה שלי הייתה שאני צריכה לבוא עם עשר חומות ולהילחם. זה תהליך כל כך רגיש, כל כך עדין, למה לזהם אותו?"
היא מוסיפה: "אני, שמחזיקה מעצמי אישה חזקה, לקח לי שנה וחצי להתאושש מהטראומה הזו. זה נושא רגיש שאין לי למי להתלונן, אין לי למי לספר. אני לא יכולה לשתף בסיטואציה הקשה שעברתי. הלכתי לכל המקומות האלה לבד. אני יוצאת מהרופאה מזועזעת, ואני לא יכולה לכתוב על זה באינסטגרם."
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו