בראיון מרגש ל"העיר שלי" - הפודקאסט המוניציפאלי מבית "ישראל היום", מתארת דוברת המועצה האזורית שער הנגב את הבוקר הקשה שעבר עליהם במועצה ומודה שבתחילה הם היו בטוחים שמדובר ב"פייק ניוז".
"אנחנו מתעוררים לבוקר של אזעקות", היא מתארת. "אנחנו מאוד מאוד מתורגלים בזה. יש לנו הודעה קבועה ששולחים - שלחנו את ההודעה והיינו בטוחים שבזה תם האירוע. לא עברו מספר רגעים ומתחילים להגיע דיווחים של אזרחים על כיתות כוננות שמוקפצים לעבר מחבלים. אני חייבת להגיד בתור דוברת, שמגיעים המון 'פייק ניוז' ולכן רוב האנשים היו בטוחים שאלו התראות שווא. הודעות כמו 'יורים עלינו' ו'אנחנו צריכים תגבורת'. בזמנים של הסלמה יש המון מידע כוזב שמסתובב ולכן לקח כמה רגעים שמדובר במצוקות חיים. וכך מגיעה הודעה אחר הודעה מרבש"צים ולאחר מכן גם מאזרחים. כולל הודעות שכללו הקלטות ירי למינהן. החוסר אונים נשאר איתך".
מה בעצם הם ביקשו? אילו כלים היו לך לסייע?
"לא היו לי כלום. ביקשו שנשלח את הצבא. 'תשלחו את הצבא מהר' ,'אנחנו צריכים עוד כוח'. לא היו לי כלום. אנחנו רשות מקומית. אין לנו צבא בשלוף ואין לנו כוחות ביטחון בשלוף. אנחנו פנינו לצבא שנכנס מתי שהוא יכול היה להיכנס".
מה התשובות שאת מקבלת בשלב הראשוני?
"בשלב הראשון יש הלם גבוה כאשר קיבלנו את הידיעה שראש המועצה שלנו (אופיר ליבשטיין ז"ל, א"א) הסתער עם כיתת הכוננות ונהרג בשעה הראשונה למתקפה. למעשה אנחנו מתנהלים בלי ראש המועצה. הוא האיש של הקשרים, האיש שמרים טלפון למפקד האוגדה, האיש שמתקשר לראש הממשלה. אז פתחנו חמ"ל שעבד מול הצבא, התארחנו בקיבוץ רוחמה שבו ישב החפ"ק וצה"ל מהר מאוד הפך את האיזור שלנו לשטח צבאי סגור".
בשעה 11 בבוקר, מי מדבר איתכם? יש איזה נוכחות אזרחית של מדינת ישראל האירוע?
"לא. אין. אין נקודה. היום אנחנו יודעים להגיד שגם הם היו בסוג של שוק וגם הם נתפסו מופתעים. אבל במבחן המציאות לקח יותר מידי זמן כדי שאלה יפנו אלינו בכדי לסייע. באירוע עצמו לא קיבלנו טלפון מאף אחד. אני בכנות אומרת זה היה מצב מורכב כל כך שאני לא חושבת שהם היו יכולים לעזור בזמן אמת. אבל מה שכן, מצב כיתות הכוננות הוא תוצאה של הזנחה ארוכת שנים. כיתות הכוננות נתנו אלף אחוז בכלים שהיו להם. עם נשקים קצרים וחוסרים בציוד הם ההסתערו. הם יודעים לעבוד עם מה שיש להם והיה להם מעט.
"וגם חשוב לומר, אני גרה בפחות מקילומטר מהעוטף בשלב מסויים נפלה התקשורת, היינו מנותקים ובכדי להודיע לאנשים להיכנס לבתים יצאו חברי קיבוץ עם אופניים. הכל תחת אש וחשש למחבלים. הסיטואציה שבה אתה מרגיש לבד היא תחושה מאוד קשה. ממדי האסון שאנחנו צפים אליהם לאט לאט הם אחרי הגנה אירואית של אנשים - לא של טנקים לא של מסוקים ולא של חיל האוויר. במקרה הטוב של שישה אנשים יוצאי קרבי, חקלאים, עובדי הייטק".
את עומדת שם במרכז החמ"ל שהקמתם, מה עובר לך בראש באותו הרגע?
"מה לא עובר לי בראש. ברמה האישית, הילדים שלי בפוקס ישנו אצל סבא וסבתא בבאר שבע ואני חושבת שאם הייתי צריכה לנהל את האירוע כשהילדים שלי לידי הייתי במקום נפשי אחר לגמרי. כאשר נאלצתי לכתוב הודעה שלא חשבתי שאכתוב על ראש מועצה שאני עובדת איתו במשך חמש שנים", היא אומרת בדמעות.
בתשובה לשאלה – עד כמה התושבים נעזרים בשלטון המקומי במקומות שהמדינה אמורה הייתה להיכנס אליהם, עונה מאירי: "בשנה האחרונה מוסדות המדינה עוברות תהליך התפוררות איטי. הדבר היחיד שהיה ונותר איתן זה הרשות המקומית. איפה שהמדינה נכנסת לסחרור. המועצה שלי יודעת להגיד זוזו הצידה – תנו לי לעבוד. ככה היה בפינוי היישובים. איפה שהמדינה נכנסת לסחרור ולצערי אנחנו שנתיים בסחרור - המועצה יודעת לומר זוזו הצידה ותנו לי לעבוד".
אם אפשר להפיק לקח אזרחי אחד מהשבוע האחרון – מהו הדבר הכי חשוב שניתן ללמוד מהאירוע העצום והנורא הזה?
"כשאתה בוחר לפתח ולבנות את יישובי עוטף עזה – אתה חייב להתייחס אליהם כמוצב קדמי. אם המוצב הקדמי יפול – כל המדינה תיפול. וכדי לאפשר ישראל חזקה וטובה. חייב – וזה אינטרס לאומי – לפתח התיישבות עובדת על הגבול. אין לי מושג איך אנחנו קמים מזה או מה צריך לעשות, אבל ברור לי שאם לא תהיה התיישבות עובדת על הגבול – לא תהיה מדינת ישראל".
"אני מתבייש בחברים שלי בליכוד"
בשיחה עם שר הפנים לשעבר וראש עיריית יבנה, מאיר שטרית הוא אומר כי הממשלה לא רק שאינה מסייעת לרשויות המקומיות – היא גם מתנכלת להן. "הרשויות המקומיות היו האח המפגר והעני של הממשלה", הוא מסביר. "הממשלה מתנכלת לרשויות המקומיות לא נותנת להן עצמאות ומחזיקה אותן בגרון. בזמן שלרשות יש את היכולת לתקשר עם התושבים שלה הממשלה לא מאפשרת לה לעלות את המיסים בלי אישור הממשלה, ולא יכולה לבצע את רוב פעולותיה מבלי התמיכה של הממשלה. במקום לתת עצמאות ולאפשר לרשויות המקומיות להשביח את השירותים שלה היא רק בולמת אותה".
למה חברי הממשלה הנוכחית שותקים – ולא יורדים לדרום?
"הייתי בליכוד 32 שנה. אני מתבייש בחברים שלי בליכוד שהם יושבים ושותקים כמו דגים ונתנו לממשלה הזאת לעשות מהלכים מטורפים לגמרי שגרמו נזק חמור מאוד למדינת ישראל. הרפורמה היא דבר מטופש לגמרי".
אבל אם לשים את הרפורמה בצד – איפה הם עכשיו, בזמן המלחמה?
"שקט הוא רפש", אמר ז'בוטינסקי. ממה הם מפחדים – מה ביבי יכול לעשות להם?".
איזה לקח מוניציפלי אזרחי – אפשר להפיק מהאירוע הנוראי שעבר עלינו?
"אי אפשר לסמוך על הממשלה הנוכחית. למשל לקיחת הנשק מכיתות הכוננות זו דוגמא של עיוורון ביטחוני מוחלט. לכן ראשי הרשויות היו צריכים להילחם בתוקף ולא לחשוש. ראשי הרשויות הם אנשים טובים – והם צריכים להרים את הראש. החכמה היא לא רק בממשלה. השלטון המקומי יודעים טוב יותר מהם".
הריאיון המלא בפודקאסט "העיר שלי" מבית "ישראל היום". האזינו לפרק - ולפרקים מעניינים נוספים
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו