חוק זכויות בחקירה ובמשפט: חשוב, אבל חסר

ביום שלישי בשבוע שעבר אישרה הכנסת בקריאה ראשונה את "הצעת חוק יסוד: זכויות בחקירה ובמשפט הפלילי". היוזמה לחוק היא של שר המשפטים גדעון סער, וההצעה נוסחה במשרד המשפטים, אולם לאחר האישור בקריאה ראשונה יש מקום לשאול: האם מדובר בבשורה או שמא באכזבה?

מטרת החוק הקבועה בהצעה היא להגן על זכויות היסוד של האדם בחקירה ובמשפט הפלילי. מדובר במטרה ראויה מאוד, ולכן יוזמת החקיקה מצוינת. אך עם זאת, ניסוח ההצעה מאכזב ביותר: ההצעה "רזה" מאוד מבחינת הזכויות שהיא מפרטת, ובעצם לא מוסיפה זכות כלשהי ואפילו לא מרחיבה או מחזקת זכות קיימת כזו או אחרת של החשודים, הנאשמים, ובעצם של כלל האזרחים - שהרי כל אחד עלול למצוא עצמו או את קרובו חשוד בעבירה פלילית.

ראשית, ההצעה קובעת כי "אדם זכאי לכך שהליך פלילי שהוא צד לו יהיה הוגן, ובכלל זה יתנהל ללא משוא פנים". נשמע טוב, אבל נוסח זה מתעלם מכך שרוב מכריע, בין 80 ל־90 אחוזים מההליכים הפליליים בישראל, מסתיימים בתעשיית עסקות הטיעון. במרביתם כלל לא מבררים את העבירה ואת האשמה, אלא הנאשם מודה וחסל, העיקר שהתיק ייסגר.

לדעתי, יש להיגמל משיטת עסקות הטיעון ולשוב לניסיון לעשיית צדק שהיה קיים עד שנות ה־70. אך כל עוד קיימת שיטת עסקות הטיעון, חוק כזה חייב להתייחס אליה, אחרת לא יגונן על רוב הנאשמים. הנאשמים זקוקים להגנה, לאור המחקרים שמלמדים שקיימת תופעה משמעותית של הודאות שווא של חפים מפשע במסגרת עסקות הטיעון. לכן יש לקבוע בחוק זכות של הנאשם לקבל מהתביעה הצעה הוגנת, כך שלא יופלה לרעה בהשוואה לנאשמים אחרים באותה עבירה.

שנית, ההצעה מסתפקת בקביעה ש"אדם זכאי להיוועץ בעורך דין בנוגע לחקירה פלילית שבה הוא נחקר כחשוד ללא דיחוי". במציאות שבה ידוע שחוקרי משטרה מצליחים לחקור חשודים לפני ההיוועצות, יש לקבוע שההתייעצות תיעשה לפני החקירה, וכן לקבוע זכות לנוכחות סנגור כמשקיף בחקירה - כמקובל בשיטות משפט אחרות.

שלישית, יש לקבוע בחוק את העקרונות שלפיהם המשפט הפלילי הוא האמצעי האחרון והמאסר הוא העונש האחרון.

נוסף על כך, כדי לתת תוכן משמעותי להצהרה הסתמית בדבר חזקת החפות, שמטרתה היא כידוע לצמצם את התופעה של הרשעת חפים מפשע, יש לקבוע שיש להוכיח את האשמה מעבר לספק סביר, ולפיכך לא די בראיה יחידה כלשהי. כך כשמדובר, למשל, בהודאה או בעדות ראייה, וכך גם כשמדובר בראיות המדעיות - בכל הראיות נופלות שגיאות.

החוק המוצע קובע גם שיש לתת משקל הולם ל"מכלול תכליות ההליך הפלילי", אך מזכיר רק את ה"שמירה על שלום הציבור וביטחונו האישי של אדם" ומתעלם לחלוטין מעקרון ההגנה על חפים מפשע. נוסף על ההצהרה החסרה על עיקרון חשוב זה, יש ליצוק בו תוכן ולקבוע שהרשויות תנקוטנה אמצעי בטיחות מפני הרשעת חפים מפשע בכל תחומי הפרוצדורה והראיות.

ולבסוף, הצעת החוק מסתיימת בקביעה שמרוקנת אותה מרוב תוכנה: "אין בחוק יסוד זה כדי לפגוע בתוקפו של דין שהיה קיים ערב תחילתו של חוק היסוד". בכך ניתנת חסינות מפני חוק היסוד לכל החקיקה הקיימת, והחוק יפעל רק על חקיקה חדשה. היות שהחקיקה זוחלת לאט - חוק העונשין הוא עדיין תרגום לעברית של פקודת החוק הפלילי המנדטורית משנת 1936. המשמעות המעשית היא שיארכו עשורים רבים עד שחוק היסוד ישפיע השפעה ממשית.

הקריאה הראשונה בכנסת אינה סוף פסוק. הצעת החוק מועברת לדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט. חברי הוועדה וחברי הכנסת יצטרכו לשקול היטב אם הם מסתפקים בהצהרות ובסיסמאות שבהצעת החוק, או שהם רוצים לשכלל אותה כך שתעניק לאזרח הגנה ממשית מפני כוחן העצום של רשויות אכיפת החוק.