אחד הדברים הטובים ביותר שקורים בתנועות הנוער הוא חזרתם של הבוגרים לסניפים, הקנים והשבטים לתפקידי הנהגה, ריכוז והובלה. אחרי שאתה גדל ומתחנך בתנועה, אתה חוזר להוביל את הפעילות בערים, במושבים ובקהילות השונות, ו"להדביק" בנות ובני נוער בחיידק הכה מדהים הזה.
אלא שכוח האדם בתנועות הנוער נמצא בסכנה מתמדת – ועמו התנועות עצמן. זה לא רק השכר הנמוך; הבעיה היא שעבודה זו אינה מוכרת כעבודה מועדפת. עשרות אלפי צעירות וצעירים, שגדלים בתנועות, מתגייסים לתפקידים משמעותיים, עושים שירות חובה וברגע השחרור מוצפים בהצעות עבודה המוגדרים כ"עבודה מועדפת". תנועת הנוער, שהיא המקום הטבעי שאליו הם היו רוצים לחזור, נדחקת לתחתית הרשימה על מנת לממש את ההטבה המשמעותית המגולמת במענק שלו יהיו זכאים, אם ילכו לעבוד בתחנות דלק, ענף הבנייה או מלונאות.
ומה לגבי המסר המועבר לבני הנוער? בהגדרת העבודות המועדפות, המדינה בעצם אומרת כי זה מצוין שתתחנכו בתנועה לערכים כמו גיוס משמעותי ואהבת הארץ, ותגיעו בזכותם לצבא ותתרמו למדינה. אבל כשתרצו לחזור ולהמשיך להשפיע, לנו - המדינה - עדיף שתהיו מתדלקים. זו העבודה שאנחנו מעדיפים שתעשו. לא חינוך, תדלוק.
איכות כוח האדם בתנועות משפיעה משמעותית על יכולתן להיות מובילות וערכיות - בדיוק כמצופה מהן. כל אידיאולוגיה, ערך ויוזמה תהיה משמעותית רק אם יהיה שם אדם בוגר, שייתן את הכלים לבני הנוער, כדי שאלו, בתורם, יובילו אותה בהמשך.
אז מה עושים? מתקנים את חוק הביטוח הלאומי, ומוסיפים סעיף להדרכה בתנועת נוער כעבודה מועדפת. כמה זה עולה? לפי מחקר שנעשה במרכז המחקר והמידע בכנסת, התוספת התקציבית היא 6.2 מיליון שקלים בשנה. גם אם זה יעלה עוד קצת, אני בטוח שקופת המדינה תדע לעמוד במעמסה. ההחזר על ההשקעה יהיה גדול בעשרות מונים באיכות הנוער שתצא משורות התנועות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו