פרשת הריגול המשטרתי: זהירות, טיוח

לנוכח החשד בדבר ריגול-דיג של המשטרה אחרי אזרחים, לרבות משפחת נתניהו, מקורביו ורבים אחרים, עולה שאלה פשוטה: מי יחקור את השוטרים ואת הפרקליטים? האם משרד המשפטים יבדוק את עצמו? האם עו"ד עמית מררי היא שתבדוק מטעמו, אם הפרקליטות מעלה בתפקידה או חברה למשטרה בפעילות עבריינית? או שמא המחלקה לחקירות שוטרים שבפרקליטות עצמה?

ועוד: איך נסמוך על הממשלה כולה, ועל ראש הממשלה נפתלי בנט, שיפתרו את הבעיה המשטרית הזאת? והרי הממשלה הנוכחית חבה לפרקליטות את עצם הנסיבות שאפשרו את הקמתה. יתרה מזו, גם עכשיו עצם הפניית האשמה אל הפרקליטות ואל היועמ"ש יכולה לערער את בסיס הממשלה. מה ישכנע אותנו שהיא לא מקדמת טיוח באמצעות עו"ד מררי כדי לשרוד?

נחשפה פה סכנה חמורה מאוד למשטר הדמוקרטי שלנו, כהתגבשותו אחרי ההפיכה המשפטית של אהרן ברק. הפרשות הפוליטיות-משפטיות החמורות ביותר בתולדותינו לא הגיעו לסיכון שכזה. בפרשת לבון, למשל, רה"מ בן-גוריון היה יכול לדרוש חקירה משפטית, ובפרשת קו 300 יכולנו לסמוך על הפרקליטות ועל היועמ"ש.

האם אפשר לסמוך עליהם, כאשר לפני רגע ביקש היועמ"ש אביחי מנדלבליט לטייח את הריגול אחרי אזרחים בעזרת צמצום החקירה לשנתיים האחרונות בלבד, "בלי נתניהו", וכשאת החשדות לעינויים ולסחיטה של ניר חפץ "בדקו" למענו מפקדי החוקרים החשודים במעל? האם אפשר לסמוך על משרד המשפטים במצבו הנוכחי, כאשר לא מכבר פרקליט המדינה שי ניצן, חניכו של ברק, עיקר לחלוטין את המחלקה לחקירות שוטרים, שהייתה כפופה לו (כמו שעולה כשקוראים את התביעה האזרחית שהגיש נגדו סגן מנהל המחלקה המפוטר, עו"ד משה סעדה)?

איך אפשר לסמוך על גוף כזה שיחקור את עצמו, או את המשטרה שפעלה בפיקוחו, כשעננה כבדה רובצת מעל הפרקליטות בפרשת רשות המסים ופרקליטת מחוז ת"א רות דוד, שנחשדה בקבלת שוחד, וכאשר תיק המסמכים הנוגע לעניין "בוער", כלומר הושמד?

המצב הביש הנוכחי הוא שנציג הציבור במשרד המשפטים, קרי: שר המשפטים, או פחד לכאורה מהפרקליטות או חייב לה את מעמדו הפוליטי הנוכחי. איך נקלענו למצב הזה? ביסודה זו אינה בעיה אישית, אלא מבנית. סיבת העומק היא ההתעצמות חסרת המעצורים של המשפטנים, ובעיקר היועמ"ש, הפרקליטות וביהמ"ש העליון. ההפיכה המשפטית שיזם ברק התגלגלה באיטיות ובהתמדה בעשורים האחרונים, והגיעה לפרקה ביצירת מכונה פוליטית דורסנית. והדורסנות שלה אינה תקלה גרידא, אלא היא מבנית למיזם של ברק. היא נועדה להרתיע מחוקקים מתיקון נזקי ההשתלטות של המשפטנים, אותם נזקים המזדקרים עכשיו במשבר הנוכחי.

זה לא מקרה שהמשפטנים בפרקליטות שבתו נגד "המזימה" למנות גוף שיבקר את עבודתם. הם היו הרוח במפרשי שי ניצן, בבואו לסרס את מוסד הביקורת על הפרקליטות בראשות השופטת הילה גרסטל ואחריה השופט דוד רוזן. איש לא מעלה בדעתו כיום לפנות לרוזן שינקה את האורוות בפרקליטות. הוא חסר אונים. זה לא מקרה שניצן ניסה להשתלט גם על המכון לרפואה משפטית, עוד גורם שיכול לשים סייג לעוצמת הפרקליטות. הכוח שיצר ברק ביקש לעצמו בלעדיות, והשיג אותה. כתוצאה מ"הצלחת" ברק הפרקליטות מועדת להשחתה, למען שימור כוחה (ניצן) או בצע כסף (רות דוד), ואין לנו לאן לפנות לשם בירור החשדות.

גם אם הממשלה או ביהמ"ש העליון ייאלצו למנות ועדה, חבריה יהיו נאמנים למבנה הכוח שיצר את הבעיה מיסודה: ההפיכה המשפטית של ברק. הם יגוננו על הפרקליטות, אבן יסוד בהפיכה. ביהמ"ש העליון הכשיר זה עתה, בדיעבד, חיטוט בלתי חוקי בטלפונים של עוזרי נתניהו. הכרחי פה פתרון חוקתי מחוץ לקופסה. למשל: אימוץ הצעת הח"כים מוסי רז ממרצ ושלמה קרעי מהליכוד, שהכנסת תמנה ותתקצב תובע משפטי מיוחד לחקירת הפרשה.