הלמידה בזום: כך נתחיל לצמצם נזקים

כבר עברו יותר משנתיים מאז שהקורונה חדרה בין שורותינו. בנזק הבריאותי נצטרך לטפל רפואית, ואת הנזק הכלכלי המדינה תהיה חייבת לצמצם למינימום. אבל את הנזק החברתי-חינוכי-נפשי, לעומת זאת, לא ניתן יהיה לתקן בטווח הקצר, ובייחוד לא ניתן יהיה להחזיר את הגלגל אחורה עבור מאות אלפי התלמידים שנפגעו ושממשיכים להיפגע קשות.

מדובר בעיקר בתלמידים מהמעמד הסוציו-אקונומי הנמוך, שהוריהם לא מסוגלים לממן להם שיעורי עזר קבועים, כאלו שיפצו אותם על אובדן חמור של תכנים. תלמידים רבים ביסודי לא יודעים כראוי קרוא וכתוב, וילדי החטיבות נפגעו קשות ברמת הידע מאז שהקורונה פרצה. כל בר-דעת רואה שהלמידה הפאסיבית בזום, הניתנת לתלמידים במתכונתה הנוכחית, היא אלטרנטיבה שהתאימה לכמה ימים בתחילת המגיפה, ולא כפתרון מיידי בכל פעם שיש גל קורונה מתחדש, או כשיש צורך בבידוד עקב הדבקה כיתתית. את הפתרון הזה חייבים להוריד מהשולחן, כי את הנזק שהוא יוצר לא ניתן לתקן בקרב הילדים הצעירים.

כפתרונות חלופיים - יש להגדיל במיידי את היחס המספרי בין מורה לתלמיד, כדי שהתלמידים יוכלו לגשר על החסכים הנוראיים בעקבות הקורונה. יש לפתח מערכת שלמה של הוראה לא בשעות הרגילות, שבה המורים והתלמידים יוכלו להגיע ללמידה בבתי הספר אחה"צ ובערב, ובכך לדלל מאוד את מספר התלמידים בכיתות. על המורים מוטלת החובה לשנות את שיטת ההוראה הפרונטלית הפאסיבית בכיתות, ולסגל שיטת לימוד אינטראקטיבית המשלבת הרבה יותר התנסות מעשית של התלמידים בשטח הפתוח, כדוגמת לימודי מדעי החיים. זה יוריד את סיכון ההדבקה, יעלה את המוטיבציה של התלמידים, ישפר את הישגיהם ויכין אותם יותר טוב לאקדמיה.

על המורים להשתמש יותר בלמידה עצמית מודרכת של התלמידים בקבוצות קטנות. זה יצמצם את כמות השעות הנדרשת ללמידה בכיתות ויהווה הכנה מצוינת לחיי האקדמיה, שבהם נדרשת הרבה יותר משמעת עצמית, בייחוד בחברה הערבית. במקביל - יש לצמצם מאוד את המבחנים העיוניים ולהפוך את החוויה ללימודית, ולא כהערכה רשמית. למידה בזום מצד אחד ומבחן עיוני בכיתה מצד שני לא עולים בקנה אחד. יש לצמצם את כמות המקצועות הניתנים בחטיבות ולהתרכז בתגבורים אינדיבידואליים, על מנת להקטין את החסך הנוראי בהכנת התלמיד לבגרויות. יש לבטל את מבחני המגן, ולהסתפק בהערכה שנתית של התלמידים. אין להתבסס על מבחן אחד או שניים בהערכה כל כך גורלית של התלמידים בתקופה כל כך מאתגרת.

לסיכום, על המערכת החינוכית כולה לצאת מהקופסה ולסגל צורת חשיבה חדשה, מרעננת ומהפכנית, שתתמודד עם האתגרים הקשים שהיו לפני הקורונה ואשר הועצמו שבעתיים בעקבותיה. כפרופסור באקדמיה, אני כבר רואה סימנים של ירידה ברמת המוכנות של הסטודנטים החדשים בשנתם הראשונה, ובייחוד אלו מהחברה הערבית שמגיעים היישר מהתיכון בתקופת הקורונה. מצב זה יוצר קרקע פורייה לנשירה רבתית של סטודנטים אלו כבר בתחילת דרכם האקדמית.

הכותב הוא יו"ר ועדת ההיגוי לשילוב ערבים, נציבות שוויון ומגוון באוניברסיטת תל אביב