הגל החמישי של הקורונה בישראל, עם זן האומיקרון, הוא סיפור פוליטי מדאיג, לא פחות מאפידמיולוגי. הממשלה שקמה אחרי שנתיים של חוסר יציבות מתקשה לנשום. היא אמנם החלימה, לכאורה, מווירוס הבחירות, אבל לוקה בתסמונת "לונג קוביד" פוליטית. התסמינים הגלויים הם קוצר נשימה חריף שמוביל את הממשלה לקבל החלטות דרמטיות, ומייד לבטל אותן. איכוני השב"כ והתו הירוק בקניונים הם רק דוגמה קטנה. בידי כל חבר כנסת הכוח לבטל החלטות ממשלה בהבל פיו. מאלי אבידר, דרך מאזן גנאים ועד אביר קארה, כל אחד מכריז בפומבי איזו החלטת ממשלה מקובלת עליו ואיזו לא, והממשלה ממהרת ליישר קו מול גחמותיו.
מאחורי האפידמיולוגיה הפוליטית עומדים הסקרים. בניגוד ליש עתיד, מצבן של מפלגות הימין בקואליציה לוט בערפל. תקווה חדשה לא עוברת את אחוז החסימה, ימינה צמודה אליו מלמעלה באופן מסוכן עבורה, ומנגד, נתניהו מצמצם פערים. במצב כזה, הצהרות ראש הממשלה בנט - שנדמה כנעדר כל סמכות אמיתית - הפכו לאירוע הסברתי גרידא.
בל נטעה - האומיקרון אינו מחולל המשבר. הוא מספק הצצה לזרמים התת־קרקעיים בממשלה. הקטטות השבועיות של רע"מ ואיילת שקד סביב חוקי החשמל והאזרחות הן הזדמנות להבין באיזו מידה מעריכים בקואליציה את סיכוייה לאריכות ימים. גם ללפיד, העומד בראש המפלגה הגדולה בקואליציה, אין חסינות מהתסמונת. הוא חייב את ימינה ותקווה חדשה, כי בלעדיהן יהיה מקסימום יו"ר האופוזיציה. מרבית הגורמים הפוליטיים והפרשנים בישראל מעריכים כי הרוטציה לא תתקיים - והערכות אלו הן פועל יוצא של המצב.
החתיכה השונה בפאזל היא של שר הביטחון בני גנץ. בניגוד לעתיד המעורפל של שאר חברי הקואליציה, הוא עשוי לצעוד היישר לראשות הממשלה. החרדים מחזרים אחריו במרץ, ובליכוד מציעים לו רשמית את תפקיד ראש הממשלה למשך קדנציה שלמה. העיקר - להפיל את הממשלה הנוכחית. הסקרים מצביעים כי גם בבחירות הבאות שום צד לא יוכל להקים ממשלה בלי גנץ. נדמה שכיו"ר מפלגת מרכז מוצהרת, הוא היחיד שיכול ללכת גם עם השמאל וגם עם הימין. במו"מ הבא, וככזה הוא צפוי לדרוש - ובסיכוי גבוה גם לקבל - רוטציה בראשות הממשלה.
גם בישראל וגם בממשל האמריקני מכירים בכוחו של שר הביטחון. השבוע פורסם בחדשות 13 כי הנשיא ביידן לא עונה לרה"מ בנט לטלפון כבר כמה שבועות. גנץ הוא שטס לוושינגטון ומנהל את הקשר עם הממשל בנושא איראן. גם הדרישות שהציג בתקציב המדינה התקבלו ללא מצמוץ, אף שהיה מדובר במיליארדים שנויים במחלוקת לפנסיות הצבאיות. כנ"ל בוועדות החקירה שהחליט להקים, מנושא הצוללות ועד לאסון מירון.
העובדה שבידי גנץ קלפים חזקים גוררת חשד תמידי כלפיו מצד גורמים בקואליציה. הוא שומר את הקלפים קרוב לחזה, לא שולל שום אופציה, מותיר ערפל סביב כוונותיו ומפלרטט עם כולם בה בעת (כך, למשל, כשהציע להקים ועדת חקירה בנושא הצוללות, אבל פרגן לנתניהו בפומבי). לא בטוח שיהיה לו האומץ להיענות לחיזורי נתניהו והחרדים, אבל מי שמזלזל בכוחו, כנראה לא קורא נכון את המפה הפוליטית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
