עברית - שפה זרה? אין זו אגדה

בשנת 2012, בהובלת ההסתדרות הציונית העולמית, קיבלה על עצמה ממשלת ישראל החלטה על קידום מעמדה של הלשון העברית בישראל ובעולם. כמעט עשור חלף מאז, אך אנו עדים, לדאבוננו, לשחיקה גוברת והולכת במעמד השפה העברית בישראל ובעולם.

במדינות רבות היא כבר אינה נרכשת כשפה שנייה, אלא כשפה זרה נוספת, בעלת חשיבות נמוכה משפות ״שימושיות״ יותר כמו אנגלית וספרדית. מרבית בתי הספר היהודיים בעולם מקצים שעות לימוד ספורות ללימודי עברית, ואפילו מקצועות היהדות נלמדים בשפה המקומית. ילדים ובני נוער ברחבי העולם לומדים על חגי ישראל ולומדים את סיפורי התורה והתנ"ך בשפת אמם ולא בשפת עמם. עד לפני כשלושה עשורים, פעלו בתפוצות לא מעט מסגרות חינוכיות יהודיות המלמדות את רוב המקצועות בעברית, אולם דווקא בעידן המתקדם של המאה ה-21 חלה נסיגה משמעותית, והיום נדיר למצוא בתי ספר המלמדים "עברית בעברית".

בביה"ס "תורה וחינוך" באי ג'רבה עדיין מתרחש הנס הזה, חרף תנאי הלימוד הדלים במקום. ברם, בית הספר הוותיק הוא, לצערנו, מוסד חינוכי יוצא דופן. ברוב המסגרות היהודיות בתפוצות העברית נלמדת כשפה זרה, בעלת מעמד שולי למדי, וחלק ניכר מבני הנוער אינם מסוגלים לנהל שיחה בעברית גם לאחר 12 שנות לימוד בבית ספר יהודי. כתוצאה מכך, בתי הספר בתפוצות מתמודדים עם מחסור הולך וגובר של דמויות מקומיות המסוגלות ללמד עברית בארצותיהם. גם מורים לעברית מתמעטים והולכים, ועלינו להתגייס על מנת לבלום תהליך זה.

ומה קורה אצלנו כאן בישראל, כשהעברית היא שפת האם שלנו? בדיוק כשם שבמדינות העולם מעודדים לימודי שפות אחרות שיסייעו לתלמידים "להצליח יותר בחיים", כאן מעודדים לימודי מדעים ומתמטיקה ומזניחים את לימודי הלשון והמקצועות רבי המלל, מתוך הנחה שהתלמידים ייצאו נשכרים יותר, תרתי משמע, מהלימודים הריאליים. על ממשלת ישראל לפעול להעצמת חשיבותה של השפה העברית ולשיפור תדמיתה כאן, בתוך הבית, מתוך הבנה שטיפוח חשיבה מילולית וכושר ביטוי שפתי יכולים לפתוח בפני התלמידים עולמות רחבים יותר, ונחוצים לפיתוח כישורים אינטלקטואליים, חברתיים ויצירתיים לא פחות מבגרות מורחבת במתמטיקה.

ההחלטה להקדיש מועד קבוע לציון יום השפה העברית (כ"א בטבת) היא החלטה ראויה, אולם עלינו לקדם את השפה העברית בכל יום ובכל עת, ולהשיב לה את מקומה הראוי בארץ ובתפוצות. מחובתנו לזכור כי מאז ומתמיד הייתה העברית קשורה להיסטוריה של הציונות, אך היום יותר מאי פעם יש לתנועה הציונית אחריות לעשות אותה לשפה העיקרית בחינוך ילדינו בישראל ובעולם, בדיוק כפי שקבע אליעזר בן יהודה: "אם חפצנו כי ילדינו יהיו עברים, עלינו לחנכם בשפה העברית ולעשותה השפה העיקרית בחינוך ילדינו".

הכותבת היא ראשת המחלקה לעברית ולתרבות בהסתדרות הציונית העולמית