שר השיכון יצחק גולדקנופף "נתפס" כשהוא רוקד בחתונה לצלילי השיר "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים", כולל התוספת "ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים".
כמות המילים שהוא שפך על ההתנצלויות וההסברים היתה כה רבה וכה משכנעת, עד שאולי טוב שזה קרה, כי ההתנצלות הביעה אכפתיות גדולה ורצון בדו־קיום מתוך הבנה.
יש לי בטן מלאה על שר השיכון בנושא התנהלותו בעניין חוק הגיוס, אבל בנושא השיר והריקוד הוא אכן נקי ואין צורך להתגולל עליו.
הבן אדם רוקד, לכוד בתוך מעגל, נערים מתהוללים ומתחילים לשיר שיר כזה, הוא לא לגמרי ערני לעניין כי גם עצם הסיטואציה מביכה מאין כמותה, ובכלל לא בטוח שהוא הבין מה שרים ויכול להיות שהשיר היה מכוון בכלל אליו.
הרי הוא הוא שר השיכון בשלטון הכופרים, והוא גם התנצל באמת ומכל הלב. קשה לומר את הדברים הללו על ראש ישיבה אחד, שצולם לפני כשבוע כשהוא מנצח על שירת השיר הזה. הוא אכן ידע בדיוק מה שרים התלמידים והשתתף באופן פעיל, אבל על שני המקרים צריך לומר שני דברים.
האחד - מדובר רשמית בבדיחה. בדיחה מטומטמת, אבל בדיחה. כשתלמידי ישיבה שרים את ההמנון הישן של נטורי קרתא, ואף מוסיפים לו בית אקטואלי, הם כאילו אומרים: גם אנחנו יודעים להיות פסיכים, כמו הנטורי קרתא. יכול להיות שבלהט הריקוד יש הרבה שמתרגשים כשהם מכריזים "נקדש שם שמיים" - אבל זו התרגשות ריקה. התרגשות של מגרשים. אף אחד לא מתכוון שהוא אינו מתחשב בחוקות הכופרים. זו שפה קיצונית וילדותית, וכשתלמיד ישיבה משתמש בה הוא עושה זאת כפרודיה.
והשני - די, חלאס.
מספיק עם הפרודיה האידיוטית הזו. חברי השדרן מנחם טוקר כתב השבוע דבר נכון: עזבו את גולדקנופף. ידע, לא ידע. מה עם הזמר? הלהקה? הם הרי בטוח ידעו. למה לשיר את השיר הזה? ההמנון המתועב הזה, שמילותיו המקוריות מכריזות ש"איננו מכירים בשלטון הכופרים, ואין אנו מתחשבים בחוקותיהם" היה המנון ישן של קבוצות לוחמניות קנאיות בירושלים. שולי השוליים של החרדים, קבוצות מנודות שהמיינסטרים החרדי בז להן ואינו סופר אותן - אבל במשך שנים רבות אימץ אותן כמצפן אידיאולוגי, ואת עמדת הקצה שלהן כעמדה שממנה מודדים עמדות מרכזיות ופשרניות. במשך הרבה שנים היתה גם איזושהי הערכה סמויה של המרכז החרדי כלפי קבוצות הקצה, כאילו הן חרדיות יותר וממילא ראויות להערכה גדולה יותר. וזה תמיד היה עלוב והסגיר הרבה רגשי נחיתות. זה, באופן כללי, צריך לעבור מן העולם.
לא ראוי לחרדים להיות במקום כזה. השיר הנורא הזה הוא סמל לתפיסה הקנאית, שאגב בזה לכל היקר לזרמים המרכזיים החרדיים. הוא צריך להפוך למשהו משוקץ, שכאשר שומעים אותו משתיקים בבהלה ובורחים החוצה מן האולם.
יפה עשה שר השיכון שהתנצל וחזר והתנצל. השיר הזה ומה ומי שהוא מייצג צריכים להיות לגמרי מחוץ למשחק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו