העלאווים בסוריה: אדונים ומשרתים

ספק אם התאריך שבו התרחש הטבח בתומכי המשטר הישן בסוריה, ובייחוד בעלאווים, נעלם מעיני המחנות היריבים. 8 במארס נחגג בעולם כיום האישה הבינלאומי - בסוריה הוא מוכר יותר כיום הפיכת הבעת', ואף צוין עד לא מזמן כחג לאומי.

ב-8 במארס 1963 העלו קציני צבא תומכי הבעת' את המפלגה לשלטון. שלושה ממנהיגי ההפיכה היו עלאווים. אחד מהם היה חאפז אל-אסד, לימים נשיא סוריה. עליית הבעת' הובילה להיפוך הפירמידה החברתית והשלטונית בסוריה. במקום האליטה העירונית הסונית, זו ששלטה במרחב במשך מאות שנים, עלו לקצה הקודקוד הכוחות החברתיים הפריפריאליים במדינה, סונים כפריים אבל בעיקר בני מיעוטים. העלאווים, בזויים ומושפלים עד אז, התבססו עתה בראש הסולם החברתי.

בעיני האסלאם הסוני, העלאווים (הידועים גם בשמם המקורי - הנֻצַיְרִים) נחשבים עובדי אלילים. אמונתם מורכבת משלושה נדבכים: פגאני - עבודת כוכבים ומזלות; נוצרי - חוגגים חגים נוצריים (כמו חג המולד) ומקיימים מיסה (כולל שתיית יין, האסורה באסלאם); ושיעי - מעריצים את עלי אבן אבו טאלב (בן דודו וחתנו של מוחמד) ומזהים אותו כאל. כל החגים הדתיים הם בעלי פרשנות שיעית-מיסטית, לרבות אלה מהאמונה הנוצרית.

לכן, אבן תַיְמִיַיה, מגדולי פוסקי ההלכה המוסלמים מהמאה ה-14, קבע בפתווה כי "הם כופרים יותר מן היהודים ומן הנוצרים, ולמעשה אף מאלו העובדים את הכוכבים ואת המזלות... הם נראים לכאורה מוסלמים תמימים... אבל למעשה אינם מאמינים באל, בשליחו מוחמד ובספרו הקוראן, ואף לא בעקרון השכר והעונש, לא בגן עדן ובגיהינום, ולא בנביאים שקדמו למוחמד".

פסק ההלכה של אבן תימייה התיר להרוג את העלאווים, אסר להתחתן איתם, לאכול את מזונם ולגייס אותם לצבא. בשל כך, מאז נוסדה העדה העלאווית במאה ה-10 היא סבלה מדיכוי ומרדיפות מצד השלטונות הסוניים. בני העדה התבצרו באזורים ההרריים של צפון-מערב סוריה וחיו בעוני מחפיר ובבידוד חברתי, תוך חשש תמידי לביטחונם ולגורלם.

שיפור במצבם של העלאווים התרחש עם בואם של הצרפתים לסוריה ב-1920. במסגרת המדיניות של "הפרד ומשול", העניקו הצרפתים לעלאווים אוטונומיה ואף גייסו המונים מהם לצבא החדש שהקימו. לאחר שסוריה זכתה בעצמאות בשנת 1946, החלו העלאווים לתפוס עמדות בכירות בצבא הסורי. הם שמרו על לכידות ועל סולידריות עדתית, ובמסגרת הפוליטיזציה שעבר הצבא הם בחרו להשתלב במפלגת הבעת', שהבטיחה לתומכיה שוויון חברתי, סובלנות ומדינה חילונית על-עדתית.

ב-1966, שלוש שנים לאחר שהבעת' תפס את השלטון, כבר היה בכוחם של העלאווים לחולל הפיכה נוספת בהנהגת הרמטכ"ל סלאח ג'דיד. ואילו בנובמבר 1970, שותפו למהלך, חאפז אל-אסד, מפקד חיל האוויר ושר ההגנה, ניצל את המשבר הביטחוני והפוליטי בסוריה, וחולל את ההפיכה שהעלתה אותו לשלטון. וכך, המשרתים הפכו לאדונים, והעדה הבזויה והכופרת הפכה לאליטה צבאית וכלכלית, שבכוח הזרוע של נציגיה, בני משפחת אסד, שלטה בסוריה ביד רמה ואכזרית 54 שנים.

במשך שנות העימות האלים במדינה גיבו העלאווים את אסד, מתוך ידיעה שנפילת המשטר תוביל לאובדן נכסיהם הכלכליים והפוליטיים, ותסכן את ביטחון העדה

מלחמת האזרחים שפרצה במארס 2011 העלתה פעם נוספת את החשש לשלום העדה ולמעמדה הבכיר בסוריה. לכן, במהלך כל שנות העימות האלים במדינה העניקו העלאווים גיבוי מוחלט לאסד, בין היתר מתוך ידיעה שנפילת המשטר תוביל לאובדן נכסיהם הכלכליים והפוליטיים, ותסכן את ביטחון העדה כולה.

זמן קצר לאחר נפילת משטרו של בשאר אל-אסד בדצמבר 2024, אמרה תושבת עלאווית בראיון ל"סקיי ניוז": "אנחנו מפחדים מאובדן הביטחון וממלחמות עדתיות". לחשש הצטרף בכיר בצבא אסד, שבראיון ל"גרדיאן" לפני שבועיים אמר ממקום מסתורו: "אנו חיים בפחד ובאי-יציבות מתמדת".

אשר יגורו העלאווים בא להם - טבח 8 במארס אישש את פחדיהם. כל עוד הג'יהאדיסטים שולטים ברחובות סוריה ומפקחים על מרחבי מגוריהם, עתיד העלאווים אינו מזהיר.