העם עם הטראמפ

יש משהו משעשע בטנטרום שתקף את השמאל הקיצוני בתגובתו להצעת טראמפ לעידוד הגירה.

מאז הציע נשיא ארה"ב את הפתרון ל"יום שאחרי", והוכיח שהוא עקבי ושזו לא גחמה של רגע, השמאל הקיצוני בישראל רועש וגועש. "האם לפלשתינים תהיה זכות לחזור?" שאל עיתונאי את הנשיא טראמפ, והאחרון השיב בשלילה. יש לו תוכניות אחרות לקן הצרעות הבלתי פתיר הזה שנקרא רצועת עזה, ונראה שהוא רציני.

"תסבירו לי", כתב תומר פרסיקו, "איך ציבור שמבכה כבר 20 שנה עקירה של 8,000 איש, ורואה בה טראומה נוראית ופצע מדמם, צוהל ומחכך ידיים על תוכנית לעקור 1.8 מיליון בני אדם". זו טענה כה שטחית שמביך להסביר, אבל אפשר.

הגירוש מגוש קטיף ומצפון השומרון היה עוול מוסרי וביטחוני כאחד. פתיחת שערי עזה ועידוד הגירה הם צעד צודק וחכם, הן מוסרית והן ביטחונית. ביטחונית זה קל, זה צעד של חיים והגנה עצמית בסיסית, כשכל מה שהחברה העזתית הצמיחה בשנים האחרונות היה דם וטרור.

הלאה, מוסרית. לא זכור לי שתושבי גוש קטיף, אפילו לא אחוז, יצאו לטבוח בחפים מפשע בדיר אל־בלח. אף אחד מהם לא פשט על חאן יונס השכנה, אנס, רצח, חטף ובזז.

היו אלה אלפים מתושבי עזה שפשטו על קיבוצים, על ערים, ורקדו בישראל. כשהם עשו זאת, הם ידעו שיש להם לגיטימציה בואכה הערצה מצד הציבור שלהם.

בעולם נורמלי יש סיבה ויש תוצאה. הסיבה היא טבח אכזרי ותמיכה מוחלטת מצד הציבור העזתי, התוצאה היא מלחמה שתמגר את הרוע מהאדמה הזו, כולל פתיחת השערים והנעת אוכלוסייה החוצה, כמה שיותר מהר והרבה. זו אוכלוסייה שקיבלה בשנת 2005 את החופש לבנות את עצמה, ובמקום לבנות בתי ספר בנתה מנהרות מוות. במקום לקחת את כספי התמיכה הבינלאומית ולחנך לצמיחה, הם חינכו לטרור. זו אוכלוסייה שלא זכאית להמשיך לחיות באותה מתכונת כתמול שלשום, חברה שצריכה לשלם מחיר על הרוע שהצמיחה בתוכה ומתוכה.

אבל פרסיקו לא לבד בטנטרום הטהרני־צקצקני הזה. יאיר אגמון, לדוגמה, הוא איש שמאל נעים וחושב ששערי העליהום נפתחו עליו כי העז לתמוך בהצעת טראמפ. "אני, שמאלני בן שמאלנים... שמחתי לשמוע את נשיא ארה"ב מציע את הפתרון הזה. כל כך שמחתי שכתבתי פוסט פשוט עם המילה 'תודה' ועם דגל ישראל". הוא מתאר את המבול שחטף בפרטי ובפומבי, ועדיין עומד על תמיכתו בהצעת טראמפ. מוזר שצריך אומץ ציבורי כדי להביע תמיכה בהצעה שבה תומך רוב העם, ותודה לאל - גם נשיא המעצמה הגדולה בעולם.

הייתי שמחה להתייחס לזה כהערת שוליים, לקחת פופקורן ולחייך. אבל אני יודעת היטב מה ההשפעה הציבורית שיש לקומץ הזה, קומץ שהולך ומקצין עם השנים, הן במוקדי הכוח בישראל והן בעולם. 

השמאל הקיצוני על ארגוניו ופעיליו השונים נמצא שם. טובי בנינו ובנותינו מארגונים כמו "שוברים שתיקה" ו"בצלם", בימאים, יוצרים, סופרים, כולם שם. כל מי ששיתף פעולה עם בית הדין הבינלאומי בהאג נגד חיילי צה"ל נמצא שם. תמצאו שם גם את אלה שעותרים נגד הריסה של בתי מחבלים או בעד הכנסת סחורות לעזה בעוד חטופינו מורעבים במנהרות.

כל אלה מקבלים דלת פתוחה בבג"ץ שלנו, הם בני בית שם. הם מקבלים מימון ציבורי לסרטים האנטי־ישראליים שהם יוצרים, בשם חופש האמנות. הם זוכים למטרייה אקדמית בשם החופש האקדמי.

לממשלה הזו יש משימה חשובה בין שאר משימותיה. להושיט יד לנשיא טראמפ ולהפוך את ההצעה הכמעט דמיונית שלו למציאות. להתגבר על רעשי רקע, גם אם הם חזקים, להתגבר על פקידות עוינת או על מכשולים משפטיים שינסו להערים, ולהמשיך ישר. לעבר המזרח התיכון החדש.