בתוך ההתרגשות על חזרת החטופים, לכדה את אוזני הודעה על תהליך קליטתם בישראל: "החטופים יועברו למחנה רעים, ושם יפגשו את המשפחות וייבדקו על ידי רופאים. אם מצבם קריטי, הם יוטסו לבתי החולים סורוקה או ברזילי. אם מצבם קשה אך יציב, הם יועברו לשיבא או לאיכילוב להמשך טיפול". אם שום דבר לא צרם לכם בידיעה הזו, כנראה אינכם תושבי הדרום או הפריפריה. השאלה המתחייבת היא: למה בעצם החטופים שבים לטיפול דווקא בבתי חולים במרכז הארץ?
למה מה שטוב לשעת חירום ולחיי היום-יום של תושבי הדרום אינו ראוי להיות המקום שבו יתקבלו החטופים לאחר שיבתם? אפשר להבין את היגיון השיבה למרכז במקרה של התצפיתניות, שכן רובן גרות באזור גוש דן ובשל כך ראוי שיהיו קרובות למשפחותיהן. אבל אם כך הדבר, מדוע גם החטופים מבארי מפונים לבתי החולים במרכז? אנשים שבעת שגרה מופנים לבתי החולים בבאר שבע ובאשקלון, למה כעת מושבים לטיפול דווקא בבתי חולים במרכז הארץ?
אפילו ברמה המעשית ברור שעדיף לשבים להיות בקרבה לקהילה שממנה נחטפו. קהילת ניר עוז בכרמי גת, כפר עזה ברוחמה, וקהילת בארי השוכנת בקיבוץ חצרים הסמוך לבאר שבע - מרחק רבע שעה מביה"ח סורוקה. לעומת זאת, המרחק לשיבא הוא שעה ורבע, ולאיכילוב - שעה פקוקה, וחיפוש חניה. יתרה מכך, לא מספיק ששני חטופים מקיבוץ בארי מושבים לישראל, מערכת הבריאות גם מפצלת אותם בין שני בתי חולים שונים במרכז הארץ? מה ההיגיון שבדבר? ומה יעשו אנשי קיבוץ בארי שירצו לבקר את חבריהם? ירוצו בין שיבא לאיכילוב? למה, בעצם, לא לאשפז אותם יחד באותו בית חולים? אין מספיק רופאים בשיבא? אין מספיק חדרים באיכילוב?
התשובה ברורה: החטופים הפכו לסמל סטטוס-קופ מבוקש עבור בתי החולים. לא קשה לנחש למה. גם בתי החולים חולים בתאוות מצלמות. גם הם להוטים שהלוגו שלהם יתנוסס לאורך שעות ארוכות של שידור חי מאחורי הכתבים והקהל הצובא. ואם לשפוט לפי ההתלהבות והזיק בעיניים, נראה שגם בכירי בתי החולים רוצים להרגיש לרגע כמו סלבריטאים טלוויזיוניים באור הזרקורים. הכל מובן. אבל חברים, הגזמתם בטירוף.
החטופים הפכו לסמל סטטוס-קופ עבור בתי החולים. גם הם חולים בתאוות מצלמות, להוטים שהלוגו שלהם יתנוסס לאורך שעות של שידור חי מאחורי הכתבים
קודם כל, אל תזיקו! מישהו ב"ועדת חלוקת החטופים" חשב על מחיר רדיפת הפרסום הזו? על המשמעות עבור משפחות החטופים, שייאלצו לכתת רגליהן למרכז כדי לבקר את יקיריהן? הכל כדי שאיכילוב-"חולצה אפורה" ושיבא-"כוכב נולד" יזכו לכמה שעות פריים-טיים?
ומעבר לרדידות הפרסומית - איזה מסר זה משדר לתושבי הפריפריה הישראלית? שמה שטוב לחייהם בימות שגרה ובימות אסון לא מספיק ראוי בימי התהילה של הרפואה? ומה כל זה מסמל לרופאים המתמחים, שמדינת ישראל משקיעה מיליוני שקלים בהבאתם ובהשארתם בשולי המפה - בסורוקה, בברזילי, בזיו ובפוריה?
מערכת הבריאות צריכה להפסיק את קרבות הדיוות של מוסדות הרפואה במרכז, ולהחזיר את החטופים אל בתי החולים של מחוזות חייהם. כדי לסמל שמה שמספיק טוב לחיי הפריפריה בשגרה ובחירום מספיק טוב גם כשהטלוויזיה באה לצלם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו