לאחיותינו החרדיות

בימים נוראים אלו, כשקול דמי אחינו זועק אלינו מן האדמה, מגבירה הקואליציה את קצב דיוני ועדת החוץ והביטחון בנוגע לקידום חוק הגיוס/ההשתמטות החדש.

מעתה, ובהוראת רה"מ נתניהו, יתקיימו בוועדה שלושה דיונים בשבוע כדי לסיים את הגשת החוק מהר ככל הניתן.

אל תעמדו מנגד, כשאנו שבורות לב ומחפשות כל מוצא לאחווה ולאחדות. אל תעמדו מנגד כאשר בתרחיש של שתי חזיתות חסרות לצה"ל שתי אוגדות, 10,000 חיילים. מה אתן מרגישות כשאתן שומעות בהפגנות הפלג החרדי קריאות בוז לחיילי צה"ל? הייתכן שזה מה שאוזנינו שומעות?

נדמה כי את הצעקות בכנסת ישראל אפשר לשמוע בכל רחבי הארץ. המתנגדים והתומכים, המפגינים והמפגינים נגד, ומעל כולם מצטעק קולו של האברך הצעיר בפתח לשכת גיוס ירושלים: "עדיף למות מאשר להתגייס. גיוס לצבא גרוע ממוות, רוצים שלא נהיה יהודים, רוצים להשמיד אותנו".

קול אחד לא נשמע ברמה, בכל הימים הללו - והוא קולן של הנשים החרדיות, ויותר מכך קולן של הנשים החרדיות הפמיניסטיות, אלו שהיינו שותפות למאבקיהן במשך שנים.

הפמיניזם החרדי אינו אוקסימורון. זה יותר מ־20 שנה מתרחשת תנועה אמיתית ועמוקה של נשים חרדיות, הפועלות למען ייצוג פוליטי, בעיקר במפלגות חרדיות. הן מנהלות מאבקים משפטיים ומסעות הסברה, ואפילו מתמודדות בבחירות. הן עסוקות בשילובן של נשים חרדיות בשוק העבודה בישראל ובשיפור נגישותן להשכלה גבוהה. חלק ממאבקיהן הם כנגד אפליה במוסדות ותיקים, והן שותפות בהקמת מוסדות לימוד והשכלה חדשים. לאורך השנים הצטרפנו למאבקים אלו מתוך תחושת ערבות הדדית פמיניסטית ובשם ערכים של שוויון ואחווה. כך בדיוק קראו לנו הנשים החרדיות לתמוך במאבקן: אחות לאחות. עכשיו הגיעה העת שתשמיעו את קולכן, אחיותינו החרדיות הפמיניסטיות, לא רק בעניינים המיטיבים את חייכן שלכן בתוך המגזר אלא מתוך דאגה כנה לכלל ישראל: היכן ערכי הערבות ההדדית, האחווה והשוויון שדיברתן עליהם?

מחקר חדש של המכון הישראלי לדמוקרטיה, אשר נערך במהלך מלחמת חרבות ברזל, מצא כי הסיבה המרכזית לחוסר הרצון של גברים צעירים חרדים להתגייס היא החשש מההשלכות החברתיות הקשות בקרב קהילותיהם. אתן גורם מרכזי ומכריע בקהילותיכן, אתן האימהות, אתן האחיות. דווקא אתן, המכירות היטב את החברה הישראלית, את מוסדות ההשכלה הגבוהה ואת שוק העבודה הישראלי, יכולות להיות גשר מאחה בין הבנים שלכן לבנים שלנו.

אל תעמדו מנגד, כשאנו שבורות לב ומחפשות כל מוצא לאחווה ולאחדות. אל תעמדו מנגד כאשר בתרחיש של שתי חזיתות חסרות לצה"ל שתי אוגדות, 10,000 חיילים. מה אתן מרגישות כשאתן שומעות בהפגנות הפלג החרדי קריאות בוז לחיילי צה"ל? הייתכן שזה מה שאוזנינו שומעות?

במקום שאין איש, היי אישה - אכפתית, סולידרית ומנהיגה אמיתית. השמיעי את קולך למען שוויון בגיוס לצה"ל וגיוס חרדים לצבא העם. גם אנו היינו מעדיפות שבנינו ישקיעו את כוחם וזמנם בלמידה באוניברסיטה, במחקר ובפיתוח חשיבתם והישגיהם בגיל 18, אך כפי שאנו מגויסות לחינוך בנינו לתרומה למען מדינת ישראל - כך התגייסו גם אתן. כן כן, גם הבן שלך, אחות יקרה, יחד עם הבן שלי.

ואולי בהיפוך פמיניסטי תוכלי לומר לבנייך בערב שבת: איש חיל מי ימצא.