נִיר עֹז

לֹא הָיִינוּ. הַהִתְכַּלּוּת לְבַדָּהּ בִּקְּשָׁה

פִּתְחוֹן פֶּה. אִם כָּךְ חַיָּבִים לִמְצֹא אֲנָשִׁים שֶׁאוֹמְרִים.

אֵלֶּה שֶׁעֲדַיִן זוֹכְרִים לְהַגִּיעַ:

מִשּׁוּם מָה הָרִאשׁוֹן בַּפַּעַם הַזֹּאת הָיָה אִישׁ הַמַּיִם:

כָּךְ כִּנִּינוּ אֶת חַיָּיו מֵאָז שֶׁמָּצָא צִנּוֹרוֹת בַּמִּדְבָּר,

כָּעֵת הוּא עָמַד לִפְנֵי הָאֵשׁ וְאִיֵּם עָלֶיהָ.

שְׁנִיָּה הִתְרוֹצְצָה בְּנַפְשָׁהּ זֹאת שֶׁגִּדְּלָה יְלָדִים.

תָּמִיד טָעֲנָה שֶׁמִּי שֶׁמַּקְשִׁיב לְתִינוֹק

יֵדַע בְּחַיָּיו לְחַבֵּר מִלִּים צוֹדְקוֹת.

נִבְהַלְנוּ מִכָּךְ שֶׁדַּוְקָא הָאִישׁ הַזּוֹכֵר יוֹתֵר מִכֻּלָּנוּ

הִתְחִיל לִרְשֹׁם מָה כְּבָר הִתְבַּטֵּל מִתּוֹכֵנוּ.

הָעֵצִים הֶעֱמִידוּ אֶת עוֹלָמָם לִרְשׁוּתֵנוּ.

כָּל אֶחָד מֵהֶם הָיָה יַעַר שָׁלֵם שֶׁמּוּכָן לְהִשָּׂרֵף:

"אֲפִלּוּ נִצְטָרֵךְ לְהַמְתִּין מֵאָה שָׁנָה

 נוּכַל לְטַפֵּס מֵחָדָשׁ עַל הָאֲוִיר שֶׁלָּכֶם.

הָאֲדָמָה לְצִדֵּנוּ הַרְבֵּה יוֹתֵר מִשֶּׁהִיא לְצִדְּכֶם".

וּבָרוּר שֶׁהָיָה בְּתוֹכֵנוּ גַּם מִי שֶׁשּׁוֹאֵל תָּמִיד מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ,

אַךְ הַפַּעַם הוּא הִתְרַכֵּז בְּשִׂיחָה אוֹדוֹת הַבָּתִּים:

"כְּנָבִיא הוּא הַבַּיִת הַמֵּכִין בְּתוֹכוֹ עוֹד מֵעֵת הַבְּנִיָּה

מַחְבּוֹאִים גְּנוּזִים שֶׁאֲפִלּוּ הוּא עַצְמוֹ אֵינוֹ מַכִּירָם

עַד בּוֹא עָלָיו הַכְּלָיָה".

נכתב בעקבות סיור בניר עוז בהדרכתה של אילה מצגר, כלתם של יורם ז"ל שנחטף ונרצח, ושל תמי תבדל"א שנחטפה ושוחררה