נתניהו, כך תעשה את ישראל נהדרת שוב

כדאי להקשיב היטב להתבטאויות הכמעט־דמיוניות של נשיא ארה"ב החדש בנוגע לעידוד הגירה של אוכלוסייה מעזה. כשבוע לפני ההשבעה, גורם המקורב לטראמפ הציע להעביר את העזתים לאינדונזיה. השבוע, לעומת זאת, שמענו את זה מפי הסוס עצמו.

בשיחה עם כתבים, הנשיא טראמפ הציע להעביר את המוני עזה למצרים וירדן. "מדובר בהעברת 1.5 מיליון איש, ופשוט ננקה את כל המקום הזה", אמר טראמפ. "משהו חייב לקרות, אבל זה ממש אזור הריסות כרגע. כמעט הכל נהרס, ואנשים מתים שם, אז אני מעדיף להתערב בכמה מהמדינות הערביות ולבנות דיור במקום אחר, שאני חושב שבו, לשם שינוי, אולי הם יכולים לחיות בשלום". הוא גם הוסיף שהדיור הפוטנציאלי הזה "יכול להיות זמני" או "לטווח הארוך".

כדאי להושיט יד מעשית ליוזמות ההגירה של הנשיא, שבא לשנות סדרי עולם. את ארה"ב הוא כבר משנה ומתקן במה שנראה כמהירות הבזק, וכלפי העולם הוא כבר הכריז שהוא בא להשכין שלום. שלום הוא יעד נכסף, אך כפי שכבר למדנו באוסלו - אסור שיהיה מעוות. אפשר להגיע לשלום במגוון דרכים, אבל את דרך הנסיגות ותדלוק הטרור במשא ומתן שקרי כבר ניסינו. כדי לעשות צעד נוסף לקראת השלום, אנחנו צריכים להושיט יד מעשית ליוזמת ההגירה העזתית מעזה, יוזמה שמגיעה ממקום של עוצמה וגיבוי של אמריקה החדשה.

רגע אחרי 7 באוקטובר, זה היה השיח ברשתות ובתקשורת: אנחנו לא יכולים להמשיך לגור ליד נאצים מודרניים. עם הזמן נהיינו קהי־חושים, התמכרנו לתמונות המרגשות והממיסות של החטופים שלנו חוזרים, והדחקנו את הגופות החרוכות של 7 באוקטובר. שכחנו את הרוע המוחלט, שקיבל תמיכה עממית אדירה מצד האזרחים העזתים, שחלקם נכנסו לקיבוצים כדי לאנוס ולבזוז, חלקם צהלו ברשתות החברתיות, וחלקם ירקו והשפילו את חטופינו וחיללו את גופותיהם כשהם הוכנסו לגיהינום עזה. רגע אחרי הטבח כולנו דיברנו ככה, כי היה ברור שהרוע יטרוף אותנו אם לא נחסל אותו.

לאורך החודשים הארוכים של המלחמה זה נשחק, ומי שדיבר על עידוד הגירה מעזה נתפס כהוזה. כולם ייחלו לכך, הרוב האמינו שזה מדע בדיוני. הקהילייה הבינלאומית לא תסכים, בית הדין הבינלאומי בהאג יאסור, ובכלל - מי ירצה את העזתים אצלו? מאז תחילת המלחמה הצליחו לברוח מעזה עשרות אלפי עזתים, אבל רק כאלה שהצליחו לגייס הון כסף כדי לשחד את החברות המצריות שסייעו להם לעבור לסיני, ומשם לעולם. מאז השתלטנו על מעבר רפיח כדי להפסיק את הזרמת הנשק, גם הזרימה העזתית החוצה פסקה.

הכישלון בניהול המלחמה הביא אותנו לפתחה של עסקת חטופים עם מחירים איומים, אך אסור שאקורד הסיום של המלחמה יהיה עסקה שמשאירה את חמאס בשלטון, או שמביאה חלופה מזויפת בדמות הרשות הפלשתינית. אחרי חודשים ארוכים של מלחמה צבאית, ייתכן שהגענו ל"יום שאחרי". עדיף היה שיגיע אחרת, עם ניצחון מהדהד ולא עם אלפי מחבלים משוחררים, אבל כדאי להסתכל קדימה.

"היום שאחרי" מגיע עם הסרת אמברגו הנשק, מלחמה בבית הדין בהאג, הסרת הסנקציות הצבועות, גיבוי בינלאומי - וגם חשיבה חדשה, שמעניקה גב בינלאומי לאפשר לעזתים חופש תנועה החוצה. המשפטנים פה אולי לא יאהבו את זה, שופטי בג"ץ לדורותיהם יתרעמו, אנשי השמאל הקיצוני כבר התחילו בקמפיין מצקצק וטהרני נגד - אבל זה לא משנה. אסור לתת לרעשי הרקע האלה להפריע למהלך היסטורי.

אסור לנו בשום אופן לוותר על הרגע ההיסטורי הזה. אסור למסמס אותו עם מריבות פנימיות או עם רעשי רקע. הילדים שלנו לא יסלחו לנו. אם נתניהו רוצה להיחקק כשומר ביטחון ישראל, זה לא יהיה בזכות שלום עם סעודיה, שהיה מגיע גם עם כל מנהיג אחר, אלא בזכות ניצול הזדמנויות כאלה, של מיגור הרוע וניצחון עליו ביצירתיות. בנימין נתניהו - זה מאה אחוז עליך.