ביבי הוא אמן התעתוע הגדול ביותר של הימין הישראלי לדורותיו

ידועה האמרה הסינית הפופולרית כי "כאשר שניים רוכבים על סוס, אחד מהם חייב להיות מאחורה".

נזכרתי במשפט הזה כאשר קראתי את מרב הפרשנויות בתקשורת עם היוודע חתימת ההסכם לשחרור החטופים והפסקת אש בין ארגון הטרור חמאס לבין ממשלת ישראל. הסברה הרווחת בפי כל הפרשנים היא כי רוחו של טראמפ היא זו ששורה על  סגירת ההסכם, וכי אלמלא היה לוחץ על ראש ממשלת ישראל לפני כניסתו לתפקיד כנשיא ארה"ב לא היה נחתם ההסכם.

הסברה בפי הפרשנים היא שהאיום של טראמפ הוא הטריגר. לדידם, טראמפ הוא זה שדוחף חזק להסכם בעייתי מול חמאס, משום שהוא רוצה מזרח תיכון נקי ממלחמות כדי שיוכל להביא להסכם שלום עם סעודיה ובהמשך לזכות בפרס נובל לשלום, פרס שלטעמו היה צריך להינתן לו כבר עם חתימת "הסכמי אברהם". 

נזכרתי במשפט הזה כשקראתי את הפרשנויות הללו, משום שמה שמנסה המשפט הסיני החכם להגיד הוא שכשאנו רואים סוס דוהר לעברנו, אנחנו שמים לב רק למי שעומד מולנו - אבל אנחנו לא רואים את זה שמאחור.

הנמשל במקרה שלנו הוא שקל לנו לחשוב כי טראמפ הוא המחולל העיקרי של הסכם הפסקת האש מול חמאס וביבי הוא זה שנלחץ מהלחץ והסכים להסכם הרע שנחתם. לכאורה, זה הגיוני.

אבל לדידי, מה שאנו לא רואים זה את האיש שיושב מאחור, והוא נתניהו.

ביבי גם דוהר למטרה שטראמפ רוצה בה, והיא הסכם שלום עם סעודיה. מדוע? ביבי הוא בן של היסטוריון. יש לו תודעה היסטורית. הוא יודע מה היה תפקידו ב־7 באוקטובר. 

הנמשל במקרה שלנו הוא שקל לנו לחשוב כי טראמפ הוא המחולל העיקרי של הסכם הפסקת האש מול חמאס וביבי הוא זה שנלחץ מהלחץ והסכים להסכם הרע שנחתם. לכאורה, זה הגיוני.

בנימין נתניהו יודע שבספר דברי הימים יזכרו לו את תפקידו כראש ממשלה של הטבח הגדול ביותר של העם היהודי מאז השואה. הוא רוצה שהזיכרון האחרון שלו יהיה שלום עם סעודיה, וזה יגמד את הזיכרון של הטבח. 

הוא רוצה המתקת זיכרון. הוא יודע שגם אין לו זמן רב.

כל יום הוא חשוב. 

אבל אפעס, ביבי לא יכול לעצור את המלחמה לבד. הוא הבטיח "ניצחון מוחלט" למאמיניו.

אז איך משווקים את הפסקת המלחמה בתנאים גרועים, משהו שהתנגדת לו בתקופת ביידן (הרי יש בהסכם יציאה מציר פילדלפי, החזרת העזתים לצפון הרצועה, נסיגה מהרצועה, ולמעשה הפסקת אש דה־פקטו)?

מציירים אמונה שטראמפ הוא זה שלוחץ להסכם. 

זה נוח, כי ביבי יודע שטראמפ פופולרי בקרב הבייס שלו, אך גם נתפס כקפריזי, לכן יהיה קל לו יותר לשווק את הרעיון שטראמפ לחץ והוא נגרר להסכם שנתפס רע. משהו שהוא לא היה יכול למכור לבייס שלו בתקופת ביידן. נוסף על כך, הוא יגיד שהובטחו לו הבטחות רבות לחזור ללחימה, תקיפה באיראן, והדובדבן שבקצפת - הסכם עם סעודיה.

כך בעצם ביבי מייצר נוסחת כפל מטרות מבחינתו: גם נראה שהשיג מה שרצה וירד מהעץ, וגם נראה כמי שהתקפל בפני טראמפ, הנתפס כפרו־ישראלי.

המצקצקים יגידו שזה לא יכול להיות. שאני הוזה וקונספירטור. זה רק טראמפ, לא ביבי.  

להם אני אגיד: הסתכלו על ההתנהלות ועל אופן קבלת ההחלטות של ביבי לאורך השנים.

הם לא השתנו.

הוא יודע להבטיח ימנית ולעשות אחרת בזמן אמת. הוא מסר את חברון אף שהתנגד להסכמי אוסלו (ולא ביטל את ההסכמים עד היום); הוא הצביע בעד ההתנתקות יותר מפעם אחת, אף שהתנגד לה; הוא שחרר את גלעד שליט בעסקה שידוע היום כי היא היתה מופקרת, אף שכתב בספריו והרצה ללא לאות שלא מנהלים משא ומתן עם טרוריסטים, ובטח לא מחזירים חטופים לאויבים מרים.

לכן אין מנוס ממסקנה אחת:

ביבי הוא אמן התעתוע הגדול ביותר של הימין הישראלי לדורותיו.

ד"ר ניסים כץ הוא מומחה למדיה ותקשורת