ב־7 באוקטובר נפל לרובנו האסימון בנוגע לטבעם של חלק בלתי מבוטל משכנינו, מה הם מסוגלים לעולל לנו אם רק יהיו להם האמצעים. עד אז הצבא והדרג המדיני נזהרו מלפגוע בהפגנות חמאס על הגדר, נמנעו מלגעת באוהלי חיזבאללה בהר דב, שמרו על "מרקם החיים" של האויב בג'נין, בשביל אשליית שקט ממכרת. הציבור, המנהיגים והצבא פחות או יותר התעשתו מאז, ודפוסי הפעולה בעזה ובלבנון השתנו. בלט גם שינוי התפיסה בסוריה, כשצה"ל השמיד לחלוטין את יכולות הצבא הסורי, מתוך הבנת המשמעות של האמצעים הללו בידי חבורת ג'יהאדיסטים. אבל בפיקוד מרכז אין כל חדש.
צה"ל תקוע בקונספציות ישנות, משתמש בדפוסי פעולה בלתי מספיקים וסובל מהפרעה בחלוקת הקשב ובמיקוד. בשומרון התפתחה מפלצת ג'יהאדיסטית - תשלובת זרועות של חמאס, פת"ח ושאר ארגוני הטרור. הגבול הפרוץ עם ירדן אפשר לאיראן להזרים נשק מתקדם ומסוכן כמו מטעני כלימגור (שחלקם נתפסו בידי הצבא). חמושים מתאספים רעולי פנים לאור יום ברחובות ערים כמו טובאס, שכם, טולכרם וג'נין, צועקים סיסמאות רצח ושנאה ויורים ללא הפרעה. בשבוע שעבר ראינו לראשונה את אנשי מנגנוני הרש"פ מסתובבים עם מטולי אר.פי.ג'י, במבצע שערכה הרש"פ בג'נין כדי להתמודד עם אובדן השליטה המוחלט שלה עצמה. בתדרוכים של דובר צה"ל לתקשורת נטען שזה היה אירוע חד־פעמי, והתדרוכים עסקו בעיקר בפיזור ערפל ודיסאינפורמציה. אך התיעודים בערוצי הטלגרם הערביים הוכיחו אחרת. שם גם התוודענו לטענות שהרשות עושה שימוש ברחפנים, כולל כאלו שמטילים רימונים. מובן שבזמן ה"מבצע" של הרשות צה"ל פסק מלפעול בקן הטרור ג'נין, ולמעשה הפקיר את השטח לחסדי המנגנונים למשך חודש שלם.
כמה ימים לאחר תיעוד האר.פי.ג'י בידי המנגנונים, המחבלים בג'נין הכריזו שלקחו מטול אר.פי.ג'י כשלל מידי המנגנונים, ואף הציגו תיעוד. באותו היום התברר שבקרב מול כוחותינו במיית'לון שבשומרון חוסל עוד מחבל מאנשי הרשות - קצין בביטחון המסכל (שב"כ של הרשות). בדובר צה"ל הקפידו להסתיר את שיוכו הארגוני בהתאם לדפוס הקבוע שהם נוקטים כשהמחוסלים או העצורים הם אנשי פת"ח או הרש"פ.
כל הסימנים מזהירים מהסכנה שבחימוש הרשות של אבו מאזן ובחיזוקה, הסכנה להמשיך להסתמך על מי שבעצמו מחזיק בעמדות נאציות ביחס ליהודים ולמדינת ישראל. אבל בפקמ"ז ובמטכ"ל ממשיכים לסמוך על האויב ועל הנס, מאפשרים את חימוש הרש"פ, מעלימים עין ומטייחים את האמת כדי לאתרג את ה"פרטנרים".
יש להתעורר גם באיו"ש. לנקוט יד קשה כלפי האויב, לרדוף אותו בכל האמצעים והמקומות, גם מהאוויר
בזמן ששלושה ישראלים נרצחו בפיגוע אתמול, בפיקוד מרכז התמקדו בפינוי מתיישבים. והשקיעו כוחות גדולים בפינוי כמה צריפים, במקום ש־100 אחוז מהמאמץ יושקעו במלחמה בטרור. יהודים סובלים מזריקות אבנים ובקת"בים, ירי ומטענים, אבל צה"ל לא מרכין ראש בבושה על כישלונו בהגנה עליהם - אלא מפנה משאבים נגדם. וכשיהודים יוצאים למחות בצמתים לאחר רצח משולש הצבא אץ להתעסק ב"מניעת אלימות" (אין בנאמר כדי להצדיק אלימות, חלילה). אם בצה"ל היו נוקטים את המאמצים ואת האמצעים הנדרשים כדי להגן על חיי יהודים - סביר להניח שלא היו נדרשים לטפל באותם יהודים שחשים כמו ברולטה רוסית, מופקרים לטרור על ידי המדינה והצבא.
יש להתעורר גם באיו"ש. לנקוט יד קשה כלפי האויב, לרדוף אותו בכל האמצעים והמקומות, גם מהאוויר. על צה"ל למקד את מרב האמצעים, תשומת הלב והתעוזה בחיסול הטרור, ואסור שידי החיילים תהיינה כבולות. למדנו משמחת תורה תשפ"ד שלסמוך על האויב שישמור על הביטחון שלנו זו דרך בטוחה לאסון. העמדת פנים וטיוח האיום רק מחמירים את המצב. כדאי להפנים את המסקנות גם בגזרת איו"ש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו