בעשורים האחרונים היתה סוריה אבן יסוד בבניינו של ציר הרשע שכוננה איראן במזרח התיכון. למען האמת, סוריה היתה לא רק חוליה מקשרת בין טהרן ובגדד, עזה וביירות, שדרכה זרם הנשק האיראני לחמאס ולחיזבאללה, אלא היא היתה היוזמת והדוחפת לכינונו של ציר רשע זה.
כך ראתה סוריה של משפחת אסד את תפקידה באזורנו - מבצר קדמי במערכה נגד ישראל. כך היה במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום כיפור, וכך היה לאחר שמצרים וישראל חתמו על הסכם שלום, אז ביקשה דמשק לכונן חזית סירוב לשלום לצד עיראק של סדאם חוסיין. אלא שישראל העדיפה להתעלם מהתפקיד השלילי שמילאה סוריה בבניין טבעת האש סביב לנו, ובמקום זה התבסמה מהשקט ששרר לאורך הגבול בגולן וייחלה שבשאר יישאר בכיסאו.
ימים יגידו אם מדובר בזאב העוטה עור של כבש, או שבאמת עבר מהפך על ג'ולאני הג'יהאדיסט לשעבר. ובינתיים הולך ומתבהר חזונו לגבי סוריה - מדינת הלכה אסלאמית. מעניין כיצד יקבל זאת הרחוב הסורי, שתיעב את בשאר, אבל לא רוצה שאת מקומו יחליף ג'יהאדיסט אסלאמי.
אבל בשבוע שעבר נפל דבר בסוריה. חזית השחרור של א-שאם (סוריה) בהנהגתו של אבו מוחמד אל-ג'ולאני, שבה ראו הכל כנופיות מורדים בכפכפים ובטויוטות, הפכה בסיוע טורקי, ואולי גם קטארי, לצבא חמוש, מיומן וממושמע שלו עשרות אלפי לוחמים (בדיוק כמו האופן שבו אנו טעינו בכוח נוחבה של חמאס). צבא זה תקף במפתיע והביא לקריסתו של המשטר הסורי, משטר חלש ורעוע שהתבסס על תמיכת איראן וחיזבאללה. אלא שבעקבות אירועי השנה האחרונה, קצרה ידם של אלו מהושיע.
ג'ולאני, פעיל דאעש שנשלח מטעמו להקים שלוחה סורית כשפרצה במדינה מלחמת אזרחים, הלך עם השנים והתנתק משולחיו. כיום הוא משמיע נעימות ערבות לאוזן המערבית, ואפילו הישראלית: על כך שאין לשפוט אותו על מעשיו כשהיה בחור צעיר, ושכל רצונו הוא לבנות סוריה חדשה ולהבטיח לתושביה פרנסה וקיום בכבוד.
ימים יגידו אם מדובר בזאב העוטה עור של כבש, או שבאמת עבר מהפך על הג'יהאדיסט לשעבר. ובינתיים הולך ומתבהר חזונו לגבי סוריה - מדינת הלכה אסלאמית. מעניין כיצד יקבל זאת הרחוב הסורי, שתיעב את בשאר, אבל לא רוצה שאת מקומו יחליף ג'יהאדיסט אסלאמי.
נפילתו של משטר אסד והתבססותו של ג'ולאני כשליטה החדש של המדינה הציבו בפני ישראל אתגר, שלמולו דומה שאנחנו עושים כל טעות אפשרית. חששה של ישראל מפני כאוס שבחסותו יתחדשו פיגועי הטרור לאורך הגבול בגולן הוא מוצדק, וכך גם החשש מפני כוונותיו של ג'ולאני לטווח הארוך. הרי גם סינוואר דיבר במתינות, ונראה היה שפניו לביסוס שלטונו בעזה ולא לעימות עם ישראל.
זה מוצדק גם לנסות לפגוע במאגרי הנשק הכימי והמתקדם שהותיר אחריו צבא אסד המתפורר, כדי שלא ייפלו לידיים לא נכונות וייעשה בהם שימוש נגד ישראל - אבל מכאן ועד לפרץ העשייה והאנרגיה שתקף אותנו בשבוע האחרון המרחק רב.
ישראל צריכה להגן על האינטרסים שלה, אבל להימנע מלהישאב למעורבות עמוקה בתוככי סוריה, שרק תסבך אותנו. אפשר להגן על הגולן גם בלא לחדור לעומק הגולן הסורי, ואפשר לפגוע בנשק המתקדם שהותיר אחריו בשאר גם בלי לתקוף ללא הבחנה "כל מה שזז" בכל רחבי סוריה.
פרץ אנרגיה ועשייה זה עומד בניגוד משווע לא רק לכך שלא פעלנו כלל נגד אסד וצבאו לאורך השנים, אלא בעיקר לכך שנגד חיזבאללה, האויב האמיתי שבפניו ניצבנו ועודנו ניצבים, הסתפקנו במכה חלקית ומיהרנו להסכים להפסקת אש, שהותירה אותו עם רבות מיכולותיו ועם מרבית כוחו הצבאי, שאותו ינסה עתה לשקם.
ישראל לא מעניינת איש בסוריה כיום, וגם העוינות כלפיה נעלמה. אסור לנו לשקוע בביצה הסורית במאמץ להשיג מטרות שהן ממילא מעבר לכוחנו. במקום זאת, עלינו לעקוב בערנות אחר הנעשה מעבר לגבול, ולזכור כי גם אם יתברר שג'ולאני היה ונותר ג'יהאדיסט - הוא מהווה איום פחות מאיראן ומחיזבאללה, שבמאבקנו נגדם עצרנו באופן תמוה רגע לפני הכרעה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו