"בשבת צלצל יריב לוין", סיפר יאיר לפיד בפודקאסט כלשהו, "שמעתי על הניתוח, רק רציתי להגיד רפואה שלמה". אם לפיד היה עוצר שם, היה יוצא לו סיפור קטן חמוד על דברים שהם מעבר לפוליטיקה. אבל מדובר בלפיד, בכל זאת. אז הוא המשיך: "עניתי לו בנימוס... ואמרתי לעצמי: הוא לא מבין. יריב חושב שביני לבינו, אנחנו שר וחבר כנסת שיש ביניהם איזו מחלוקת שלא צריכה להפריע ליחסי אנוש תקינים. והוא לא מבין שהוא הורס את עולמנו. הוא הורס את התשתית הכי בסיסית של חיים משותפים מתוך איזה טירוף אידיאולוגי". כדי שלא יהיו אי־הבנות, לפיד סיכם בידענות: "יריב, להבדיל מאחרים, הוא לא אופורטוניסט - הוא אידיאולוג, ובמובנים מסוימים זה הופך אותו ליותר מסוכן".
בלי קשר לפתק שלכם בקלפי - אל תהיו יאיר לפיד. אדם שהפוליטיקה מנהלת את חייו האישיים, המשפחה והחברים. תתווכחו, תקניטו, וכשתיפגשו ברחוב או בחתונה או בפרגולה אצל החברים, תחליפו כאפות ידידותיות ותדברו על הילדים ועל הנבחרת ששוב הפסידה
כמו ישראלים רבים (משני צידי המגרש הפוליטי), כבר הפסקתי להתייחס אפילו לממד הקומי הקיים תמידית בציטוטים של לפיד. בטבלת הציטטות האהבליות יו"ר האופוזיציה כבר מזמן עבר את אלון מזרחי, שרצה לשחק "או באירופה או בספרד". אבל דווקא הפעם נצבט לי הלב.
אני חושב על לוין. כמה מענטש צריך להיות שר בכיר שעמוק בתקופה שבה הוא עובר שתיית דם אישית, מרוכזת ואלימה מצד מתנגדים פוליטיים, הוא יודע לעצור הכל, להרים טלפון ולאחל רפואה שלמה ליריב פוליטי שעומד בראש תוקפיו.
לוין, נזכיר, אינו איש אחים לנשק, כך שהוא לא עשה את זה עם עדר צלמים ויח"צ משומן, אלא לבד, נטול פרסום ובטח נטול יעילות פוליטית. פשוט הרים טלפון לאדם שהוא החשיב כקולגה. עד לאותו פודקאסט נשער שלוין הרגיש טוב עם המעשה, כי תמיד נחמד להרגיש טוב אחרי שעושים משהו טוב. ככה זה עובד. אך לוין גילה כעת שהאיש הנחמד בצד השני כבר איבד מזמן צלם אנוש בסיסי. הטירוף והשנאה שרפו אצלו הכל.
בלי קשר לפתק שלכם בקלפי - אל תהיו יאיר לפיד. אדם שהפוליטיקה מנהלת את חייו האישיים, המשפחה והחברים. תתווכחו, תקניטו, וכשתיפגשו ברחוב או בחתונה או בפרגולה אצל החברים, תחליפו כאפות ידידותיות ותדברו על הילדים ועל הנבחרת ששוב הפסידה. היא כנראה תמיד תפסיד, כך שתמיד גם יהיה לכם על מה לדבר. שם אתם אמיתיים. אל תתעלמו ותמציאו לעצמכם סיפורי סבתא ש"הפעם זה שונה!" כדי להצדיק את בחירתכם לא להיות בני אדם.
בתיכון תמיד תהיתי איך קרה שברוסיה הסובייטית ילדים הסגירו בגאווה את הוריהם. איך מגיעים לדרגת ניתוק כזו בשם צדק כלשהו? והנה - דווקא לפיד, לא אדם עמוק במיוחד, סיפק לי הסבר מעולה.
"מכל הרע יצא גם דבר טוב - מיכל רוזין חזרה לכנסת, והיא יריבה קשה אך ראויה. ברוכה השבה, מיכל!" הכריז פעם השר סמוטריץ׳ כשפגש את חברת מרצ בכנסת. "שואלים אותי איך אני חברה של סמוטריץ', והתשובה היא כי הוא לפחות אומר את האמת", אמרה רוזין על סמוטריץ׳ בהזדמנות אחרת. מרב מיכאלי ואורית סטרוק הגישו הצעות חוק ביחד והחליפו ברכות בשמחות. רבין שלח ברכות בשמחות גם ליצחק שמיר, יריבו המר. תהיו רוזין. תהיו מיכאלי. תהיו סטרוק, רבין וסמוטריץ׳ - תהיו בני אדם שיודעים להפריד.
אבל אל, אל תהיו יאיר לפיד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו