שניים דו"צים עם כינור גדול

רעוש־רעשה הארץ בזכות דובר צה"ל הנמרץ שלנו. זה התחיל כשתא"ל הגרי חרג מסמכותו בביקורת קולנית שהעביר על חוק (די דבילי) שמקודם בכנסת, והמשיך בצונאמי מקומי של זעם ציבורי שהיתרגם חיש קל למחאות קולניות - ומוצדקות לשם שינוי - של חברי הקואליציה והשרים, שזעמו על החריגה הבוטה מהסמכות.

לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שהגרי, בשר מבשרה של חבורת הקונספציה הצה"לית, פשוט "חשב בקול" בטעות כשהמיקרופון פתוח. ההתנצלות שלו היא מס שפתיים מחויך, כמו קוסם בהופעה לילדים שקורץ להורים כשנופל לו קלף מהשרוול. כולם יודעים את הסוד, החוכמה היא לשמור על השקט.

אבל האירוע המרכזי עבר דווקא בין השורות: עד לפני שנתיים, בערך, הדברים שאמר הגרי היו עוברים בשקט, ועם הנהון הסכמה בערוצי החדשות. הגרי הוא הרי צה"ל הגדול והצודק והלא־פוליטי בכלל. עובדה: בחדשות 12, 13, 11, "ידיעות" ו"הארץ" וקול ישראל וגל"צ אומרים שהוא תמיד צודק.

והנה, פתאום השתנו סדרי עולם. דובר צה"ל המהולל חטף ברגע אחד מקלחת של זעם ציבורי וגינויים מתוך הכנסת, ונאלץ ללכת לקנוסה ולהתנצל. הוא עשה זאת למרות המעטפת המחבקת הקבועה, שלה הוא זוכה באולפנים. פרשנים וצייצנים מיהרו, כהרגלם, לעמוד לצידו ולשבח את הגרי האמיץ, ש"אומר את האמת בפנים". גם זה לא עזר. סנגוריו בתקשורת דיברו ושידרו והרצו ללמפה: הציבור לא הקשיב להסברים, אלא כעס - ולא הפסיק לכעוס גם כשהתחיל הריטואל התקשורתי הקבוע של היסטריה מ"הסתה" נגד הצבא.

ניחוח סימבולי נישא באוויר כשממש במקביל ישב איש חדשות 12, עודד בן־עמי, בוועדת הכנסת ונזף בנוכחים ובנו, הצופה הישראלי הממוצע, שלא מבין עד כמה העבודה שלו קריטית. בתקופה שבה הדמוקרטיה מתה אחת לשבוע והדיקטטורה בפתח אחת ליומיים, נאלץ הדו"צ לשעבר, תא"ל (מיל') בן־עמי, להגביר מאפס למאה בעשר שניות כשזעק בכאב ש"המדינה הזאת כל כך חולה וכל כך עלובה, שאם יפגעו בנו - היא לא תצליח להתקיים".

שני דו"צים, אחד בשירות ואחד במילואים, ויחד איתם חטיבת הסיוע של תקשורת הזרם המרכזי, חטפו באותו היום סטירה מצלצלת וכואבת במיוחד מהמציאות שנקראת הציבור הישראלי העייף, העצבני והמשועמם: זה כבר לא כעס, זו פשוט התעלמות. סדנאות חינוך טלוויזיוניות או רדיופוניות כבר לא רלוונטיות עבורו. חלק גדול מהחדשות ומהפרשנות שלו צורך הישראלי הממוצע ברשתות, והוא עושה זאת אף שתא"ל הגרי ותא"ל בן־עמי ויונית לוי הסבירו לו במפורש שזה לא מקובל ואפילו מסוכן, ושבסוף יבוא שוטר.

הציבור הזה יוצא במאה קמ"ש נגד דובר צה"ל, בלי להתרגש מזה שאיש עם פנים רציניות בטלוויזיה הסביר שהמדינה לא תשרוד את המתקפה על הצבא, שהיא גם מתקפה על הדמוקרטיה. מה שלא יהיה, קר בחוץ. לא לשכוח להשאיר מעיל חם למדינה חולה ועלובה, שאוטוטו לא תצליח להקיים. עודד אמר, וכשעודד אמר להרים ידיים צריך להקשיב לו. לא?