בצל המלחמה: ילדי הגיל הרך נשארו מאחור

השבוע התקיים בתל אביב כנס החינוך הבינלאומי "תתארו לכם", שאותו יזמו תשע קרנות פילנתרופיות מובילות בתחום החינוך, ובו נידונו בהרחבה אתגרי הגיל הרך בצל המלחמה. הגיל הרך הוא תקופה קריטית בהתפתחות הילד, שבה רגישותו לסביבה רבה. מלחמת חרבות ברזל מציבה אתגר משמעותי למשפחות עם ילדים בגיל הרך בישראל.

מסקר שערך מרכז טאוב בשיתוף מכון KI, בפברואר וביולי 2024, עולה שהמלחמה שיבשה את שגרת היום־יום החשובה לילדים וחשפה את המשפחות למצוקה רגשית וכלכלית.

הפסקת שגרת החיים היא אחד האתגרים המרכזיים שניצבו בפני הילדים. לפי נתוני מרכז טאוב, 76 אחוז מהילדים בגיל הרך חוו בתחילת המלחמה סגירה של מסגרות החינוך למשך שבועיים ויותר, והמסגרות של כרבע מהם נותרו סגורות במשך חודש שלם ויותר. ככל שהמסגרת היתה סגורה זמן רב יותר, כך חלה עלייה בנסיגה רגשית והתנהגותית בקרב הילדים (אי־שקט, חזרה להרטבה במיטה ועוד). שיבוש זה פגע לא רק בילדים, הזקוקים לשגרה ברורה וליציבות, אלא גם בהוריהם, שנאלצו להתמודד עם הטיפול בילדים לצד האתגרים האחרים. יותר ממחצית מהילדים שנזקקו לטיפולי שגרה, כגון קלינאות תקשורת או מעקבים התפתחותיים, לא קיבלו אותם באופן סדיר בתחילת המלחמה. עיכובים אלו עלולים להשליך על התפתחותם של הילדים לטווח הארוך.

ההורים, שהם עוגן היציבות המרכזי של ילדיהם, התמודדו בעצמם עם אתגרים שפגעו ביכולתם לתמוך בילדיהם. 23 אחוז מההורים דיווחו על חרדה בדרגת חומרה גבוהה או גבוהה מאוד, ו־21 אחוז דיווחו על מתח בדרגה חמורה. שיעורים אלו גבוהים במיוחד בקרב הורים שבני זוגם נקראו לשירות מילואים או משפחות שפונו ממקום מגוריהן. במקביל, 40 אחוז מההורים ציינו כי רמת הסבלנות שלהם כלפי ילדיהם ירדה באופן משמעותי מאז תחילת המלחמה.

מצבן הכלכלי של משפחות רבות הורע אף הוא. חצי מהמשפחות עם ילדים בגיל הרך דיווחו על פגיעה כלכלית כלשהי, וכמעט שליש מהן חוו פגיעה בינונית או קשה. הפגיעה הכלכלית גדולה במיוחד בקרב הורים ערבים, והם סובלים גם ממצוקה רגשית גדולה יותר.

הקשיים של ההורים וילדיהם בגיל הרך באים לידי ביטוי גם במסגרות החינוך. בסקר שנערך בקרב מנהלות מעונות לגיל הרך, יותר משליש ציינו כי הילדים מפגינים יותר חרדות, התפרצויות זעם וקשיים נוספים. אף שהמנהלות ציינו כי המדריכות החינוכיות הן עוגן התמיכה המרכזי שלהן, משרד החינוך החליט לקצץ 200 מיליון שקלים מתקציבי הגיל הרך, אשר יועדו להרחבת הליווי לצוותים. כך גובר העומס על מסגרות החינוך ועל המטפלות, שנושאות את היציבות החינוכית על כתפיהן בתקופה כה מאתגרת.

כיצד להתמודד עם המשבר? ראשית, על מערכת החינוך להבטיח זמינות של טיפולים רגשיים לילדים ולהוריהם, במיוחד למשפחות מפונות שחלקן כבר שנה ללא בית קבע, ולמשפחות משרתי המילואים. במקביל, יש להגדיל את תקציב הגיל הרך, ובפרט את המענה הניתן לצוותים החינוכיים בהתמודדות עם האתגרים הרבים.

כשאנו מתמודדים עם משבר כוח אדם שהולך ומחריף במעונות, ועם קשיים רבים של הילדים כתוצאה מהמלחמה, על משרד החינוך להגדיל את שעות הליווי לכל מעון על ידי מדריכה חינוכית מוסמכת, שיכולה לאתר קשיים ולהדריך את הצוות. כמו כן, יש להרחיב את מערך ההכשרות למטפלות ולכלול בו הכשרה להתמודדות במצבי מלחמה. יש לבנות גם תוכנית ארוכת טווח שתכלול אופק תעסוקתי למטפלות, לצד בינוי מעונות וצמצום מספר הילדים בכל מעון.

המלחמה אינה משבר חולף. רק מדיניות מאוזנת, המשלבת הקשבה לצורכי המשפחות והשקעה בגיל הרך, תוכל להבטיח עתיד טוב יותר לילדים ולחברה כולה.

ד"ר כרמל בלאנק היא חוקרת ומרצה במרכז טאוב ובמרכז האקדמי רופין