להיזהר מהסכמי נייר: ישראל חייבת להישאר ברצועת ביטחון בדרום לבנון

צה"ל הוא חגורת הביטחון של ישראל, לא אזרחי הצפון - וזהו סדר הדברים הטבעי שאותו שיבשה הקונספציה הישנה • ארבע תובנות בטרם חותמים על הפסקת אש בצפון

עמדה של כוח יוניפי"ל בגבול לבנון. צילום: אנצ'ו גוש/ג'יני

1. עם מי אנחנו חותמים הסכם? אויבינו מומחים בלמכור סחורה שאין להם. מעולם לא היה להם שלום למכור, אך בלהיטותנו לשקט הכרחנו עצמנו להאמין למילותיהם, ואלו ניתנות במזרח התיכון חינם. הקונספציה שהובילה אותנו ל-7 באוקטובר, ושורשיה נמצאים בהתנתקות ובהסכמי אוסלו, לא הביאה בחשבון ברצינות את ההבדלים התרבותיים. ההסכמים באזורנו שונים מאלה שבמערב; הם אינם ערובה לשמירה על תוכנם, אלא רק הכרזות על סיום מצב ותחילת מצב שני. סיום המלחמה אינו תחילת השלום.

2. דגם האב להסכמים בתרבות האזור הוא הסכם חודייביה שחתם מוחמד עם שבט קורייש במכה. הסכם אי-לוחמה למשך עשר שנים שהופר על ידו שנתיים לאחר מכן, כשצבר די כוח להכניע את בני מכה. כך הצדיק ערפאת את חתימתו על הסכמי אוסלו, וקובעי המדיניות בגיבוי התקשורת סירבו להתחשב בהצהרות הגלויות של אויבינו ביחס להסכמים איתנו. אותה התנהגות נצפית כעת.

אם מחבלי חיזבאללה יורים, לכל הפחות שיכוונו במדויק לישראלים ולא לחיילי יוניפי"ל האיטלקים. עיתונאית איטלקייה אמרה לי לאחרונה: "יוניפי"ל הוא פארסה". גם צבא לבנון הוא בדיחה

מתחילת המלחמה גורמי צבא בגיבוי חלקים בתקשורת מרפים את ידי קובעי המדיניות מלהילחם עד לניצחון המלא. ניצחון כזה לא ישרת את נרטיב השלום המדומה, שבמסגרתו הענקנו לאויב אדמות מולדת והוא הבטיח שלום, כלומר לא נתן דבר. ערך הניצחון התמסמס במסמך "רוח צה"ל", שמבחינת מחבריו הניצחון אינו אחת ממטרותיו הראשיות של צה"ל ולא נחשב "ערך יסוד" (הוכנס רק לרשימת הערכים המשניים כ"דבקות במשימה וחתירה לניצחון"). כך סורס דור שלם של מפקדים.

3. במשך שנים סמכנו על אחרים שיעשו עבורנו את המלאכה. הרשות הפלשתינית תשמור בשומרון ויהודה, מצרים תשמור שלא יבריחו תחמושת ונשק מגבולה הדרומי, ירדן תשמור על גבולנו המזרחי, ויוניפי"ל ישמור על פירוז דרום לבנון בהתאם להחלטה 1701. דבר מזה לא קרה.

בדיחת יוניפי"ל

אגב יוניפי"ל, רוב חייליו איטלקים. כשגריר עבדתי מול מפקדיהם. לאחר שהצגתי ראיות מפלילות על חיזבאללה, הודו המפקדים שאינם יכולים לאכוף דבר עליו.

בשבוע שעבר ירו המחבלים טילים על מוצב יוניפי"ל. בתגובה אמר שר החוץ האיטלקי אנטוניו טאיאני: "אין להם זכות לעשות זאת, מכיוון שהחיילים (האיטלקים) הבטיחו גם את ביטחונו של חיזבאללה, לכן זה לא קביל ובלתי מתקבל על הדעת שהם יורים על כוחות יוניפי"ל. אם זו טעות, שילמדו להשתמש טוב יותר בנשק שהם משתמשים בו. איננו אויבים של אף אחד - אנחנו שם כדי להביא שלום...".

נפלא. אם הם יורים, לכל הפחות שיכוונו במדויק לישראלים ולא לאיטלקים. עיתונאית איטלקייה אמרה לי לאחרונה: "יוניפי"ל הוא פארסה". גם צבא לבנון הוא בדיחה. 

4. ישראל חייבת להישאר ברצועת ביטחון בדרום לבנון. אסור לאפשר לשיעים לשוב לכפרי הטרור. עם חזרתם יחל שיקום יכולות חיזבאללה. את אלה המזהירים מפני המחיר שחיילינו ישלמו בשהייתם בלבנון יש לשאול מה החלופה? לא אזרחי הצפון הם חגורת הביטחון הצבאית של ישראל, אלא צה"ל. זה סדר הדברים הטבעי שהקונספציה הישנה שיבשה.

במאה ה-8 לפנה"ס ניסח הנביא ישעיהו את תפיסתנו המדינית, שחוקיה באזור העתיק הזה לא השתנו מאז: "וְאַבִּיט וְאֵין עֹזֵר, וְאֶשְׁתּוֹמֵם וְאֵין סוֹמֵךְ (אין תומכים, ולכן) - וַתּוֹשַׁע לִי זְרֹעִי, וַחֲמָתִי הִיא סְמָכָתְנִי".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר