עצירת ההתקשרות עם עיתון הארץ היא צעד דרקוני - אסור שממשלת ימין תהיה חתומה עליו

מלכתחילה לא התייחסו לחלק המשמעותי בדבריו של עמוס שוקן, באותו כנס מדובר בלונדון. כזכור, הסערה פרצה כשמו"ל הארץ תיאר מחבלים כ"לוחמי חופש". עם זה, לטעמי, עוד אפשר להתווכח. מה שבעיניי פחות ראוי לדיון, ולמעשה אף סוגר את הדלת לשיח, הוא הקריאה לסנקציות על ישראל, על שריה או על מוסדותיה.

קריאה לעיצומים או לחרם, ועידוד הפעלת לחץ מבחוץ, הם הנקודה שבה לדעתי מסתיים הוויכוח, מפני שהם כרוכים בהפעלת כוח חיצוני כדי לכפות עמדה על כולנו. הם מייתרים את המשמעות של שיח שכנועי בחברה דמוקרטית, את כל הרעיון של דיון שבו מתעמתים, גם אם בחריפות, לצורך קבלת החלטות משותפת. חתירה לקונצנזוס דרך עימות רעיוני היא נשמת אפה של דמוקרטיה מהותית.

אבל גם כתגובה לקריאה המיוחסת לשוקן להפעלת סנקציות על גורמים בישראל, החלטת הממשלה על עצירת כל התקשרות עם עיתון "הארץ" היא מופרזת. גרוע מכך – היא פשוט לא מתאימה לימין. אני כותב את זה כאיש "ישראל היום", עיתון שרבים בשדה הפוליטי והתקשורתי בישראל עשו כל מאמץ לחנוק, ולמעשה להביא לסגירתו, באמצעות חקיקה.

"בדיוק כפי שאסור היה להיתמם מול תירוצי המחוקקים סביב 'חוק ישראל היום', אין לטשטש את המשמעות המעשית של הפסקת ההתקשרות הממשלתית עם עיתון הארץ - זה ניסיון עקיף להדק סביב צווארו עניבת חנק כלכלית"

אני כותב את זה גם כצופה של ערוץ 14, שחלק ממגישיו התקוממו, ובצדק, על חרם מפרסמים סמוי או גלוי, ועל אמירות של פוליטיקאים מהאופוזיציה שתבעו, בדרך זו או אחרת, "לטפל" בו. אלה פרקטיקות של השתקה, של איום, של פיזור טרור תודעתי, של השלטת אווירת צנזורה. אלה דרכים עקיפות לסגור כלי תקשורת, להביא לקריסתו, הכלכלית או הרעיונית. צרכני תקשורת מימין צריכים יותר מכולם להבין זאת.

עצירת ההתקשורת הממשלתית עם "הארץ" היא ניסיון עקיף להדק סביב צווארו עניבת חנק כלכלית. ברור מה יהיו ההשלכות של חרם פרסומות ומינויים. ובדיוק כפי שאסור היה להיתמם מול תירוצי המחוקקים סביב "חוק ישראל היום", אין לטשטש את המשמעות המעשית של הפסקת ההתקשרות הממשלתית עם עיתון הארץ.

זה צעד דרקוני, ואסור שהוא יהיה חלק מרפרטואר הפעולות של ממשלות ימין, שעד כה הצליחו, למרות כל מה שמעלילים עליהן, להפגין מחויבות לפלורליזם ולרב-תרבותיות. הימין הישראלי נאבק במשך שנים בהדרה, בהשתקה, בנידוי, ובדיכוי ממסדי ומנטלי של כלי התקשורת המזוהים עימו.

אסור שממשלת ימין תהיה חתומה על אותן הפעולות מול כלי תקשורת המזוהים עם השמאל, לא משנה כמה קשים לעיכול או בלתי נסבלים הקולות הבוקעים מהם או מראשיהם. המסר של הימין צריך להיות: אין זו דרכנו.