לדבר באותה השפה

השבוע התפרסם מחקר של הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך, המגלה נתונים מאוד עגומים על מצבם של התלמידים הערבים בישראל. בין השאר, מהמחקר עולה כי ל־%41 מהתלמידים הערבים יש עמדות שליליות כלפי השפה העברית, וכי 36% מהם שולטים בשפה רק ברמה בסיסית. כמו כן, 85% מהמורים מדווחים על היעדר חשיפה של התלמידים לעברית מחוץ לבית הספר, וכי רבים מתלמידי כיתה ו' לא מצליחים להבין דברים שהם שומעים בעברית או לנהל שיחה בעברית.

יש סיבות רבות למצב הזה, שמשקף את המצב בשנת 2023, ערב מלחמת חרבות ברזל. הראשונה שבהן היא שהתלמידים מזדהים עם הנרטיב הערבי, שהוא נרטיב פלשתיני מקומי. מהו הנרטיב הזה? נרטיב שיכול גם להיות שונה מהנרטיב של פליטים בלבנון ושל תושבי עזה. אנחנו נאבקים על זכויות ועל שייכות. אזרחות ישראלית פלשתינית בגאווה שלמה של שתי ההגדרות - ביד אחת אני מחזיק את הדרכון הישראלי, וביד השנייה אני מחזיק בסיפור אישי שלא בכל הנקודות יתנגש עם סיפורו של השכן היהודי שלי.

נוסף על כך, דמיינו מצב שבו תלמידה ערבייה ישראלית רואה דחפורים מגיעים והורסים בנייה בלתי חוקית. היא יודעת שזה פרי הוראתה של ממשלה שמדברת עברית. זה לא גורם לה לחבב את השפה שבה מדבר החוק. בשבוע שעבר נרצח מורה ערבי בבית ספר ערבי־ישראלי בידי רעול פנים. עוד תוצר של הפשיעה הגוברת במרחב הערבי בישראל. את הפשיעה הזאת לא הגיעו לעצור. למה בזה גורמי האכיפה לא מטפלים?

הציבור הערבי מדבר על הדברים הללו, ובאופן טבעי התלמידים מגיעים לבתי הספר טעונים, ולא מלאי חשק כלפי השפה העברית. ומשרד החינוך לא עושה מספיק כדי לגרום לשייכות הזאת להיות עמוקה. נוצר סוג של ויתור הדדי - וזה מה שמביא אותנו לתוצאה הזאת.

תגובתו של שר החינוך יואב קיש למחקר היתה מוזרה, אך לא מפתיעה: "הנתונים משקפים את המצב המורכב שירשנו, ומחדדים את החשיבות של התוכניות החדשות והייעודיות שמשרד החינוך מוביל בתחום זה". מערכת חינוך מיושנת ומלאת חסמים מלמדת את התלמידים הערבים בשפתם, אך לא בנרטיב או ברגישות התרבותית הנדרשים; ובניגוד לאוטונומיה שיש למערכת החינוך החרדית - מערכת החינוך הערבית סובלת מהתערבות ממשלתית ישירה, הן בתכנים והן במינויים.

מערכת החינוך הערבית לא שינתה את תפיסתה הביטחונית מאז קום המדינה. לא רק שעל כל המחנכים הערבים להיות שומרי חוק - שזה אמור להיות דבר טריוויאלי לכל אזרח - אלא שהם נדרשים להיות לויאליים ביטחונית למדינה, ורבים מעובדי ההוראה הערבים נזרקו מהמערכת בעקבות פעילות פוליטית שלהם. גם אם נביא בחשבון את שנות הקורונה ואת מבצע שומר החומות, שגרמו לעיכוב משמעותי, הנתונים מדאיגים ביותר.

אם משרד החינוך באמת חפץ לשפר את הישגיהם של התלמידים הערבים במדינה, ראוי להפוך את הערבית לשפה שכל תלמידי ישראל לומדים, לקדם מיזמים חינוכיים משותפים כמו לימוד תלמידים יהודים בבתי ספר ערביים ולהפך, ולפני הכל - לחזק את תחושת השייכות בקרב הציבור הערבי, אחרת שום דבר לא ישתנה.