תחושת קורבנות ואיבוד בלמים

ביומיים האחרונים הוציאה דוברות ראש הממשלה שלל הודעות. זרם בלתי פוסק - לא של הודעות שמבהירות לציבור בפני מה אנחנו עומדים, אלא של הודעות תוקפניות. מתקרבנות. מאשימות את כל העולם ואשתו במצב, ובעיקר מפנות אצבע נוזפת לעבר התקשורת, שעושה את עבודתה ומפרסמת פרטים על הפרשיות שמצטברות בלשכת נתניהו.

"לשכתי נתונה למתקפה פרועה וחסרת מעצורים. זה מסע ציד מאורגן שנועד לפגוע בהנהגת המדינה", היתה כותרת אחת ההודעות ההיסטריות שיצאה מלשכת נתניהו. וגם: "בעוד אני מנהל את המלחמה והודף מתקפות בינלאומיות מזירות שונות".

כלומר, אין רמטכ"ל, אין שר ביטחון (טוב, במקרה זה הוא די צודק). נתניהו במו ידיו נלחם מול האויבים ומול העולם. בהודעה שיצאה אתמול מלשכתו נכתב כי כל הפרסומים נועדו "לטייח את הכשלים החמורים של אחרים בליל 7 באוקטובר".

הערכתי שעם התרחבות הקואליציה, לצד ניצחונו של טראמפ בארה"ב, נתניהו איבד כל רסן ומכה לכל עבר. לא מן הנמנע שכעת נזכה להחייאתה של הרפורמה המשפטית, אבל הפעם על סטרואידים. יהיה לנתניהו רוב לכל חוק שירצה להעביר.

שוב המוטיב שלפיו כולם אשמים, רק לא הוא, שלא ידע ולא שמע. לא הכיר את אלי פלדשטיין, לא שמע על פרשת כרטיסי הסים של מחבלי הנוחבה שהוחלפו בליל 7 באוקטובר, לא ביקש לשנות פרוטוקולים של הדיונים בלשכתו באותם ימים הרי גורל, לא העביר מסמכים סודיים לעיתון הגרמני, שנועדו לאשש את התזה שחמאס מטרפד כל עסקת חטופים, ועוד.

לזה נוסיף את דברי השר דודי אמסלם, שאמר בראיון ל"כאן" ברדיו: "היועמ"שית התירה את דמו של ראש הממשלה. אם יקרה לו משהו - תהיה לה יד בעניין". ונוסיף גם את בקשת ראש הממשלה לא להגיע לעדותו מחשש שכטב"ם יתפוצץ עליו שם, והעובדה שהעבירו את ישיבות הממשלה למרתף, בשל אותו חשש. תחושות הנרדפות והקורבנות, שמלוות בפאניקה מצד אחד ובמגלומניה מצד שני, מייצרות מצב בעייתי ובלתי צפוי.

הערכתי שעם התרחבות הקואליציה, לצד ניצחונו של דונלד טראמפ בארה"ב, נתניהו איבד כל רסן ומכה לכל עבר. לא מן הנמנע שכעת נזכה להחייאתה של הרפורמה המשפטית, אבל הפעם על סטרואידים. יהיה לנתניהו רוב לכל חוק שירצה להעביר.

ולאחר שזה יקרה, הוא לא יהסס לפטר את היועמ"שית, שכאמור, לדברי השר אמסלם, התירה את דמו, ויזיז את הרמטכ"ל וראש השב"כ מתפקידיהם וימנה יס-מנים כדוגמת ישראל כ"ץ במשרד הביטחון וסער במשרד החוץ. שניהם הרי יודעים שיהיו שרים בתואר בלבד. נתניהו ינהל את המלחמה. רון דרמר ינהל את מדיניות החוץ. והחטופים? יחכו. דבר לא בוער. הרבה יותר חשוב לקבע את הנרטיב שהוא מנהל את הקרבות, ובשל כך מבקשים את דמו.

מכאן, מסקנה נוספת - שום הפגנה לא תזיז לו. לא של משפחות החטופים, שהפכו בפי תומכיו "סמולניות", ולא של הציבור הרחב. לכן, עד למועד הבחירות הבאות, הציבור שחפץ בירידתו מן הבמה הציבורית צריך להתרכז בהתארגנות, בליכוד השורות, בחידוד המסר. בבחירת מועמד אחד שסביבו יתקבצו כולם, כמו שבימין מתקבצים כבר שנים מאחורי נתניהו. ובעוד פחות משנתיים, ויש להניח שעוד קודם, בהגיע יום הבוחר - להגיע כאגרוף אחד חזק ולשנות את המציאות.