הזדמנות לשינוי אסטרטגי בצפון

"מתקפת האיתוריות" נגד חיזבאללה הגיעה אחרי כמעט שנה של מלחמת התשה בצפון, והיתה אות לתחילת מערכה יזומה להסרת איום חיזבאללה. תוצאותיה עד כה מגלמות פוטנציאל לתפנית אסטרטגית.

המערכה הגיעה לשיאה עם חיסול נסראללה ושדרת הפיקוד הבכיר בארגון, לצד כניסת צה"ל לדרום לבנון.

סביר שההצעה שתונח על השולחן תוביל חזרה להחלטה 1701, ולהתמקדות בהפסקת האש ובנסיגת צה"ל מלבנון. תרחיש כזה יאפשר לאיראן ולחיזבאללה את פסק הזמן הנדרש לשידוד המערכות

למרות כל זאת, לחיזבאללה נותרו יכולות שמאפשרות המשך ירי ליישובי הצפון, חיפה והעמקים, ובאופן ספורדי אף למרכז הארץ. אז לאן הולכים מכאן?

המכה שספג חיזבאללה, לצד ההבנה באיראן כי הפרוקסי המרכזי שלה במערכה מול ישראל עלול לקרוס לחלוטין - מייצרות מרחב הזדמנות לשינוי מצב לטווח ארוך.

המטרה: שינוי אסטרטגי במאזן הכוחות בלבנון, וכרסום ניכר ביכולת ההשפעה של איראן באזור, שסביבם יוכלו להתלכד גם גורמים בלבנון ובמערכת הבינלאומית והאזורית.

ישראל צריכה לעצב את המציאות החדשה בלבנון באמצעות הסדרה מדינית, תוך הטלת כובד משקלה הצבאי כמנוף לחץ.

בניגוד לפעמים הקודמות, שבהן ההסדרה חייבה בפועל רק צד אחד - ישראל, עלינו להבטיח הפעם כי מתקיימים שני תנאים מחייבים: מנגנון אכיפה משמעותי שיוודא יישום ההחלטות שיתקבלו, ושימור לגיטימציה לפעולה צבאית יזומה של ישראל במקרה של אי־עמידה בהסכמים.

המערכת הבינלאומית תבקש כנראה להישען על החלטות קודמות (1701, 1559) כבסיס להסדרה החדשה, אף שלא יושמו בעבר. אלו במהותן החלטות טובות עבור ישראל. הבעיה היא אופן אכיפתן.

נכון יהיה לקדם הסדרה על בסיס תוכנית שתופעל בכמה שלבים:

1. יישום מלא של החלטה 1701, לרבות: הפסקת אש מוחלטת של חיזבאללה; נסיגת כלל כוחותיו אל מעבר לליטני; פריסת כוחות צבא לבנון בדרום לבנון. לאחר מכן - ישראל תיסוג לגבול הבינלאומי.

2. יישום החלטה 1559, הכוללת פירוז חיזבאללה מנשקו וביטולו כמיליציה עצמאית בלבנון בתוך 24 חודשים, בהובלת צבא לבנון ומנגנון אכיפה בינלאומי.

3. ניסוח החלטה חדשה של מועצת הביטחון של האו"ם, המטילה סנקציות כלכליות על מדינה אשר תחמש את חיזבאללה, תוך התייחסות מפורשת לאיראן, סוריה ורוסיה.

4. קביעת סעיף שיאפשר לישראל חופש פעולה צבאי מוחלט לטובת יישום ההחלטות, בכל מקרה של התעצמות חיזבאללה בלבנון או הפרה של הפסקת האש.

סביר שההצעה שתונח על השולחן תוביל חזרה להחלטה 1701, ולהתמקדות בהפסקת האש ובנסיגת צה"ל מלבנון. תרחיש כזה יאפשר לאיראן ולחיזבאללה את פסק הזמן הנדרש לשידוד המערכות, להתמקמות מחדש בזירה ולחידוש ההתעצמות. לכן אסור להסכים לזה.

ישראל נמצאת בעמדת השפעה היסטורית לייצוב המערכת הצפונית, עד כדי יצירת בסיס עתידי לנורמליזציה עם מדינת לבנון. את ההזדמנות הזו אסור יהיה לפספס, בוודאי אחרי ששילמנו מחיר כבד מאוד בדרך.

המאמר נכתב בשיתוף עם א', לשעבר בכיר במוסד