מות סינוואר, מתקפה באיראן

ממשל ביידן הכריז שהוא יחתור למנף את הרג סינוואר לעצירת המלחמה. פירוש הדבר הוא שביידן חוזר ושוגה בהבנתו את טיב המלחמה של ישראל באיראן ובצבאות הטרור שהקימה על גבולותינו, וכמוהו שוגים בהבנתו גם תומכי הממשל בתקשורת ובאופוזיציה בישראל.

הרג סינוואר שיפר את יכולתה של ישראל להשיג את מטרותיה בחלק מסוים של המלחמה שלה נגד איראן, כלומר במערכה ברצועת עזה - לשחרר את החטופים ולחסל את הכוח השלטוני והצבאי של חמאס. איך ביידן מעלה על דעתו שישראל תסתפק בהרג סינוואר ו"תכריז" לצד ארה"ב על ניצחון ברצועה כשחמאס עדיין שולט בחלקים נרחבים מהשטח ומהאוכלוסייה ברצועה?

האינטרס של ישראל הפוך - להסלים מול איראן ישירות ובהדרגה, עד לפגיעה במיזם הגרעין. הסלמה תבהיר לארה"ב שאין שחר לדרך הפיוס הדיפלומטי ולדרך העיצומים הכלכליים

איננו זקוקים ל"תמונת ניצחון" - זה רעיון אינפנטילי. אנחנו זקוקים לניצחון ברור על מדינת הטרור שעדיין מתקיימת ברצועה, גם אם בקושי. זה אומר - ההפך ממו"מ עם חמאס כארגון, כלומר עם הנהגת חוץ או פנים כלשהי, ובוודאי ההפך מ"שילובו" עם פת"ח, כשאיפת ארה"ב, תחת מסווה שקרי ובמסגרות "משופרות" של אש"ף ושל הרשות הפלשתינית.

חמאס לא ישתנה. הוא היה ארגון ניאו־נאצי שוחר רצח עם עוד לפני הנהגת סינוואר. גם פת"ח הוא ארגון טרור אכזרי. הם מועדים לשחוט אלה את אלה, ובוודאי לא לשתף פעולה ב"מתווה של הסדרה" עם ישראל שנואת נפשם. רק הקזת דמנו יכולה לאחד ביניהם. אי אפשר להעלות על הדעת "פתרון" או "אסטרטגיה" כאלה: במסווה זה או אחר חמאס ופת"ח מנהלים את הרצועה, ולישראל יש כביכול חופש פעולה צבאי והיא מונעת את התחדשות מדינת הטרור שם. זה חזון תלוש מהמציאות, שדומה בסכנותיו ל"חזון" ההתנתקות.

האינטרס שישראל חייבת לעמוד עליו הוא המשך פירוק חמאס לגורמי שטח מפוררים, מו"מ איתו על שחרור חטופים תמורת כסף ומפלט לחוטפים, על בסיס לחץ צבאי מתמשך ואפקטיבי שימריץ אותם לקחת את הכסף ולברוח. פה נמצאת התקווה המעשית היחידה להצלת החטופים, ולעקירה גמורה של היכולות השלטוניות והצבאיות של חמאס.

אינטרס חיוני דומה יש לישראל בחזית הצפונית. איננו יכולים להרשות לעצמנו "לנוח" אחרי שערפנו את הנהגת חיזבאללה, כשכל צפון הארץ וחיפה בוערים ובית ראש הממשלה מותקף. עלינו להמשיך במסע הכיבוש צפונה תוך פינוי זמני של אוכלוסייה ולהמשיך בהפצצות על מערך הטילים בכל לבנון. אסור לעצור עד שיושג הסדר שיענה על צורכי הביטחון, על בסיס נוכחות צבאית שלנו מצפון לגליל.

עצירה עכשיו, כשאיפת ביידן ואנשיו, פירושה פתיחת דלת לאיראן לחדש את צבא הטרור, כמו שקרה אחרי המלחמה ב־2006. אבל התעתוע של ממשל ביידן לנוכח היורה הרותחת במזרח התיכון מגיע לשפל בכל הנוגע לאיראן. הוא לא מבין שהמתקפות על ישראל בשבע חזיתות הן לא גלגולים של הסכסוך עם הפלשתינים בעיקרן - הן מערכות במלחמה אחת, מלחמתה של איראן נגד ישראל ולמען הגמוניה באזור.

איראן משתמשת בסכסוך שלנו עם הפלשתינים לצורכי מלחמתה, ולכן המפתח להכרעה במלחמה לא נמצא בעזה או בלבנון. אי אפשר לשפוך שם מים על האש ולקוות שהמלחמה תיעלם ושאיראן תפויס. מקור הבעירה מצוי באיראן ובשאיפותיה האימפריאליות. אותה יש להרתיע - גם בגדיעת שלוחותיה הקרובות וגם במתקפה ישירה.

יש חשש שארה"ב תבקש למנף את מות סינוואר לא רק כדי לעצור את ישראל בעזה ובלבנון, אלא גם כדי לעקר את מתקפתה באיראן. איך יגיב נתניהו? האינטרס של ישראל הפוך - להסלים מול איראן ישירות ובהדרגה, עד לפגיעה במיזם הגרעין. הסלמה תבהיר לארה"ב שאין שחר לדרך הפיוס הדיפלומטי ולדרך העיצומים הכלכליים. איראן תקפה את ישראל פעמיים, ולהכרזת המלחמה הזאת יש לענות עכשיו במכה כואבת.