ניצול הטילים להעלאת מחירים

בעוד טילים מתפוצצים מעלינו, כיפות ברזל מיירטות וכטב"מים מנסים לזרוע הרס וחורבן, יוקר המחיה מזדחל מתחת לדלת.

פה מעלים בחמישה שקלים ושם בשקל, ומוצר אחר ב־50 שקלים, ואנחנו חורקים שיניים ומשלמים. למה? כי במלחמה כמו במלחמה.

כולם רוצים לשרוד. אלא שאנחנו במקרה הזה משלמים את מלוא המחיר.

נתב"ג, טרמינל 1, לפני טיסה לפולין לסמינר בעקבות החסידות, שארגן מכון החסידות שמבקש להרחיב את יריעת הבנת שורשי התפתחות החסידות וניגוניה. מאחר שזו טיסה ללא ארוחות, פניתי למזנון לרכוש משקה מוגז וכריך לטיסה, שהיה מורכב משתי פרוסות לחם כפרי, פרוסות דקות של גבינת מוצרלה ועלה חסה.

חבר למסע החליט לקנות בקבוק מים וסלט, כזה שמוגש בקופסת פלסטיק לא מהודרת. הסלט הורכב מעלי חסה, טונה מקופסה, ירקות חתוכים, ביצה קשה וקופסית עם רוטב. הסלט ובקבוק המים עלו 74 שקלים. הכריך והמשקה עלו 58 שקלים. שערורייה. המחירים בנתב"ג הם דוגמית לעלייה במשק כולו.

הדגים, הבשר, העופות, ההלבשה, ההנעלה והדיור. אין היום יד איתנה על הגה הכלכלה, שמסוגלת ויודעת להשיט את הספינה הזאת, על אחת כמה וכמה בתקופת מלחמה כה מאתגרת, שנמשכת כבר שנה שלמה. אני גם שומעת את התלונות של המילואימניקים, שכורעים תחת הנטל, בעוד הממשלה מחפשת דרך להמשיך את השתמטות החרדים מהתגייסות ומהושטת יד למאמץ הלאומי.

אותם לא מעניין שהחיילים עייפים. אותם מעניין רק מה שבדל"ת אמותיהם.

ברשת החברתית x פרסם חייל ציוץ שקרע את ליבי, כשכתב ששוב הוא אורז את החפצים שלו למילואים וליבו שבור, שוב, מול אשתו ושתי בנותיו, וייתכן שלא יחזור.

נניח שראש הממשלה, שמכנה את עצמו מר ביטחון ומר כלכלה, שבעבר ידע להציל את המשק מטלטלה כלכלית ומסכנת קריסה, עסוק עד מעל לראשו בניהול המלחמה. אך מדוע שר האוצר, שלא מנהל את הקרבות, לא פועל בנושא? להגיש הצעת תקציב יומרנית לצד צעדים כלכליים ובהם קיצור שבוע הלימודים - לא זה מה שיושיע את המשק.

זה זמן להחלטות גדולות, שמשנות סדרי עולם ונותנות למשק יכולת להתעשת ולחזור לפסי צמיחה.

אנחנו לא מבקשים הרבה. רק תנו לנו לדעת שאתם עובדים בשבילנו. שאכפת לכם שאת החגים הקרובים נעבור מבלי להיכנס לחובות, ושלא יהיו רבים נוספים שיזדקקו לתרומות מזון.

אנחנו לא מבקשים הרבה. רק תנו לנו לדעת שאתם עובדים בשבילנו. שאכפת לכם שאת החגים הקרובים נעבור מבלי להיכנס לחובות, ושלא יהיו רבים נוספים שיזדקקו לתרומות מזון

יהיו שיצקצקו ויאמרו: זה מה שמעניין אותה כעת? אנשים לא יודעים איפה יגורו בעוד חודש, והיא מתעסקת במחיר הכריך בנתב"ג? אז כן, כי צריך לזכור שהמלחמה בסוף תסתיים, ונעמוד מול תוצאותיה. אם לא נתחיל כבר כעת לעסוק בעצירת הדהרה של עליות המחירים, יהיה מאוחר מדי.

ובעיקר יש למנוע את ניצול המצב על ידי סוחרים רבים, שבחסות המשפט "שקט, יורים", פועלים שלא כהוגן. גם זה חייב להיפסק.