ישראל חייבת ריסטארט

חלפה כמעט שנה מאז 7 באוקטובר. 101 חטופים עוד נמצאים בידי חמאס. עשרות אלפים מפונים מביתם. חיילים ממשיכים לחרף את נפשם מדי יום. ארגוני הטרור, לרבות אלה היושבים בתימן, עומדים איתן וממשיכים לירות לכיוון מדינת ישראל. רחובות ישראל חזרו לבעור, איילון עודנו חסום, והפילוג עמוק ומעמיק מתמיד, קורע אותנו מבפנים. בתוך כל זה, הפוליטיקאים מהקואליציה ומהאופוזיציה מעסיקים את זמנם בפגרה הבלתי מתחייבת בעליל, בהובלת קמפיינים פוליטיים ובמריבות הזויות ומיותרות. למציאות הזו שהתרגלנו אליה אסור היה לנו להתרגל. מדינת ישראל צריכה אתחול מחדש. מגיעה לנו מציאות אחרת. וזה מתחיל בהנהגה אחרת.

המערכת הפוליטית בישראל הגיעה לשפל חסר תקדים. לפי סקר שנערך לאחרונה באוניברסיטת רייכמן, רק 10% מהציבור עדיין מאמינים בכנסת ובאלו שנבחרו לשבת בה. זה נתון עגום שאין לו קשר לימין ושמאל - המנהיגים שהופקדו על עתידנו כשלו פעם אחר פעם. המציאות הזאת מדגישה את הצורך הדחוף בשינוי עמוק. כל חברי הכנסת חייבים להתחלף. הגיעה השעה שאנשי האתמול יפנו את מקומם ויפנימו שהמשמרת שלהם הסתיימה. עליהם להעביר את המושכות לאנשי המחר - אנשים עם ידיים נקיות, ללא אינטרסים אישיים, שמונעים מציונות, משליחות וממחויבות לאומית. נדרשים לנו פרצופים חדשים, מנהיגות חדשה, כזו שמעמידה את טובת ישראל במקום הראשון ושמייצרת אמון ניכר מצד האזרחים בשעתם הקשה.

הביטחון, הכלכלה, החינוך, התחבורה, מערכת המשפט, מערכת אכיפת החוק - אין היום תחום במדינת ישראל שלא זועק לתיקון ולשינוי עמוק. הציבור הישראלי ראוי למנהיגים שמסוגלים לספק תוצאות אמיתיות, ולא הבטחות ריקות מתוכן

האירועים הטרגיים של אוקטובר משמשים תזכורת קשה לכישלון. ערב הטבח, הפוליטיקאים מכל הצדדים הובילו את ישראל לנקודת חולשה היסטורית. הקרע הפנימי שיצר את הפגיעות שלנו היה ברור לעינינו ולעיני אויבינו. אף מנהיג לא היה אמיץ מספיק לומר "די". היעדר האחדות והחזון השאיר את ישראל חשופה ומפולגת עד לכדי שפל. מי שהובילו אותנו עד לנקודה הזאת לא יכולים להנהיג אותנו קדימה. הם מהווים את האיום הגדול ביותר לעתידנו, והם חייבים ללכת.

לאחר 7 באוקטובר, פוליטיקאים ומנהיגים צבאיים מיהרו לשכתב מחדש את ההיסטוריה, ולהפיל את האשמה על הצד שהיה נוח להם איתו. חלק מאשימים במדיניות "הכלת חמאס" את נתניהו בלבד, וחלק מטילים את כובד הכישלון על מערכת הביטחון לדורותיה - אך האחריות היא של כולם. בשורה אחת צריכים לעמוד ראשי הממשלה, שרי הביטחון והרמטכ"לים לאורך השנים. כולם ראו ולא נגעו, צעקו ולא עשו דבר. מדיניותם המבולבלת והיעדר החזון הובילו לפגיעה אנושה בביטחון הלאומי ובתושבי ישראל.

לצד הכישלונות הללו, ועוד רבים נוספים, תרבות השחיתות השתלטה על הפוליטיקה הישראלית. כולם עסוקים בטובתם האישית, כולם מתעדפים את הכיסא על פני העם. אזרחי ישראלי כבר מבינים היטב שראשי המפלגות והמנהיגים הפוליטיים פועלים למען עצמם בלבד, במקום למעננו. השיטה הפוליטית מקולקלת ומחייבת שינוי מהיסוד.

הביטחון, הכלכלה, החינוך, התחבורה, מערכת המשפט, מערכת אכיפת החוק - אין היום תחום במדינת ישראל שלא זועק לתיקון ולשינוי עמוק. הציבור הישראלי ראוי למנהיגים שמסוגלים לספק תוצאות אמיתיות, ולא הבטחות ריקות מתוכן. אנחנו עומדים בפני צומת דרכים, והכיוון שנבחר היום ישפיע על גורלם של הדורות הבאים. הגיע הזמן להנהגה חדשה, שתשיב את האמון במוסדות השלטון ותשקם את המדינה. אנחנו חייבים את זה לעצמנו.

המצב אמנם קשה, אך הוא לא חסר תקווה, ואל לנו לאבד אותה. ככל שקרבות הבחירות, עלינו להכשיר את הקרקע לאנשי המחר: מפלגות חדשות, מועמדים רעננים, רעיונות אחרים. אנשיה הטובים של הארץ, שמגלמים את החזון, את היושרה ואת האומץ הדרושים להובלת האומה. זו אחריותנו לוודא שמי שנכשלו יוחלפו במנהיגים חדשים, שיתעדפו את עתיד ישראל מעל לכל. זה הזמן לסלול דרך אחרת.