זו לא אשמת ההתנתקות

כל כישלון מדיני וצבאי של בנימין נתניהו נענה בתגובת מקהלה מדברת, המייחסת את האכזבה למישהו מיריביו.

הפסיכולוגיה המודרנית יודעת לקבוע כי מי שלעולם אינו נוטל אחריות לתבוסה לוקה בהפרעת אישיות, אבל זה עניין ליורשיו של זיגמונד פרויד. ככלל, מכונת התגובה המשוכללת של נתניהו מוצאת אירוע מן העבר ומייחסת את הכישלון העכשווי לאהוד ברק, אריאל שרון, משה (בוגי) יעלון, נפתלי בנט ויאיר לפיד, והרשימה מתארכת.

זו טכניקה פוליטית ידועה של משטרים שאינם דמוקרטיים, אבל ראוי לבחון גם כמה מהאירועים האלה לגופם. שתי הדוגמאות המזדקרות בטיעוני ביבי ותומכיו בחומקם מאחריות הן הנסיגה מלבנון ב־2000 וההתנתקות מרצועת עזה ב־2005.

הנסיגה מלבנון היתה חיונית. כל הצמרת המדינית והביטחונית ידעה כי חיילים נשלחים להיהרג ללא יעד, ממש כפי שקורה עתה בחלק מרצועת עזה. ארגון "ארבע אימהות" זכה לתמיכה גדולה מאשר המחאה ב־2024, אך איש לא העז לבצע את הנסיגה שהאמין בה.

באחד הימים נסעתי לסיור ברצועת הביטחון ונקלעתי באקראי לשיחה בין אלוף הפיקוד גבי אשכנזי לבין מפקד צד"ל אנטואן לאחד.

למזלי, לא סולקתי מהחדר, והייתי עד כמה קשה היה לאשכנזי לנסות להרגיע אותו כי ידע שתהיה הפניית עורף לבני הברית הלבנונים.

אך ראש הממשלה ברק לא מכר חתול בשק. במערכת הבחירות הופיע בתוכניתי "פוליטיקה" והודיע כי לאחר היבחרו ייצא צה"ל מלבנון, וכך היה.

בהיעדר שותף למשא ומתן ניהל את הדיון עם האו"ם והגיע להסכם על קו הגבול. שופרות ביבי תוקפים אותו ש"ברח" מלבנון. בתבונה. אילו ערך מפקד ומצעד - היה חוזר עם כמה וכמה ארונות מתים, שחיזבאללה היה צולף בהם לאורך המסע.

העובדות מדברות בעד עצמן. שש שנים נשמר השקט בגבול למעט תקרית אחת. אריאל שרון ואהוד אולמרט ישבו ליד ההגה. האם נרדמו בשמירה? איני יודע.

אולמרט סיפר לי שקיים יותר דיונים על המצב בגבול הצפון מאשר שרון. אם מישהו מהם לא נערך למצב המשתנה בהתמדה, אז הם מדינאים גרועים, אבל כיצד אפשר להאשים את ברק במה שאירע שש שנים לאחר פרישתו, באזור רותח וגועש כמזרח התיכון? הבל.

לפני 2005, בעוד 8,000 עובדי אדמה וישרי דרך ואוהבי ישראל מאכלסים את גוש קטיף ברצועת עזה; וכאשר יישוביהם היו נצורים ובשנים האחרונות הנסיעה אליהם הפכה לסיוט מפני הטרור ונכנסנו אליהם רק בשריונית - זימן שרון את יוסף (טומי) לפיד לשיחה על הרכבת הקואליציה.

באותו ערב איחר לפיד למפגש חברתי בביתו של אולמרט. בהגיעו נרגש, סיפר כי הלך לתבוע משרון להסיר שני יישובים - וזה השיב לו כי ימחק את כל גוש קטיף (לצערי נעניתי מראש לתנאיו להימנע מפרסום הדברים).

אפשר להתנגד להתנתקות או לתמוך בה, אבל שקר לטעון כי היא גרמה למלחמה הכושלת הנוכחית בהנהגת נתניהו. אפילו היתה שגיאה, הרי כל אדם יודע ששלוש פלוגות קרביות יכלו למוסס את בריוני חמאס תוך שעתיים. שרון מנע זאת בהתנתקות 18 שנים קודם?

ככלל, מכונת התגובה המשוכללת של נתניהו מוצאת אירוע מן העבר ומייחסת את הכישלון העכשווי לאהוד ברק, אריאל שרון, משה (בוגי) יעלון, נפתלי בנט ויאיר לפיד, והרשימה מתארכת

הרי אחרי ההתנתקות אולמרט לא התערב כשחמאס השתלט על הרצועה, ונתניהו החזיק ברסן מ־2009 והנחיל לצה"ל (שכמובן כשל) את הקונספציה ש"הכסף יענה את הכל", ויחיא סינוואר יסתנוור ולא תפרוץ מלחמה. עם גוש קטיף ובלעדיו, הניצחון היה בידי ישראל - והיא החמיצה.

האישום לא יסתיים בברק ובשרון ובאחרים.

אם יעלה בידי ביבי לבצע את זממו ולהחליף את יואב גלנט בגדעון סער - שעד כה נשבע כי לעולם לא יישב בממשלתו - יימצא עוד אשם לכישלון הבא. גלנט. אולי גם סער.

למה? כי זה האינטרס הפוליטי של ביבי, והאמת לא חשובה לשופריו.