הטעויות של מטה מחאת החטופים

הדרך לשכנוע נתניהו לקדם עסקה היא לא בהפגנות בתל אביב, אלא בנגיעה בבייס הפוליטי שלו.

דמיינו לרגע אם ההפגנה המרכזית לשחרור החטופים היתה מתקיימת בירושלים ברחבת הכותל או בסמוך אליו. שבת אחרי שבת, היינו רואים שם פרופיל של מפגינים שמעורבב בין ימין ושמאל, חילונים, ציונות דתית, מסורתיים, חרדים ירושלמים שנוהגים לפקוד את המקום, מצביעי מפלגות הקואליציה והאופוזיציה, פטריוטים שהלב שלהם כואב על כל חטוף שנשאר מאחור - כמו כל אזרחי המדינה. הפגנות בלי אמירות פוליטיות, הפגנות בלי שחקנים פוליטיים, הפגנות של העם.

אם זה היה קורה, יכול להיות שהדרך לבייס היתה קלה יותר - ומשם להסכם. רק כשנתניהו ירגיש שהמחנה הפוליטי שלו איתו בנושא הזה - הוא יחשב את צעדיו מחדש, וסביר להניח שגם ימצא נתיבים שיאפשרו לו להתגמש עוד יותר בדרך לעסקה.

כך היה בזמן המחאה על הרפורמה המשפטית.

מה גרם לנתניהו להיכנס להידברות בבית הנשיא, ההפגנות? לא. רק דעת הקהל וסקרים שנערכו בפברואר 23', שהראו כי חצי מבוחרי הליכוד לא מרוצים מההתנהלות ורוצים פתרון מוסכם. השיחות החלו חודש לאחר מכן, במארס.

כשמביטים בדמויות המקצועיות שמאיישות את מטה החטופים, אפשר למצוא בקלות יועצים שעובדים עם פוליטיקאים מכהנים מהאופוזיציה, ולכן זה לא מפתיע שהמסר שנתניהו מבקש להעביר מחלחל למטה. כיוון שנוצר מצב שלפיו ההפגנות נצבעו כפוליטיות, יש לצד השני קרקע פורייה לטעון שהמחאה לא נועדה רק להשיב את החטופים - היא רוצה במקביל להפיל את נתניהו מהשלטון, דבר שאוטומטית גורם לחלק גדול ממחנה הימין להדיר את רגליו מההפגנות, וחבל שכך.

גם הדיבורים של סמוטריץ' ובן גביר על פירוק הממשלה אינם רלוונטיים, כי לא מחכה להם שום דבר טוב בחוץ, כשבצלאל מגרד את אחוז החסימה, ובן גביר יתקשה מאוד, גם אם יגדיל את כוחו, לקבל שוב תפקיד עם סמכות וכוח גדולים כל כך. שניהם שחקנים רציונליים ומבינים זאת, בטח כשהם יודעים שיהיה רוב בכל מקרה להסכם להשבת החטופים בתמיכת מפלגות האופוזיציה שכבר הכריזו על כך, ולכן צריך לקחת בעירבון מוגבל כל אמירה שלהם. 

ומכאן גודל הטרגדיה.

כי בסוף, כשהקמפיין שמובילים אנשי המקצוע במטה החטופים הופך לכן־ביבי־לא־ביבי - הם חוטאים למטרה. על אנשי המקצוע במטה החטופים לשנות כיוון, להתחיל לדבר במסרים לכל חלקי העם ולשכנע את הציבור שעסקה היא הדבר הנחוץ ביותר. אפשר לעשות את זה. חייבים לעשות את זה. תלמדו מהקמפיין להשבת גלעד שליט.

בזמן שאני כותב את השורות הללו, אני חושב בעיקר על המשפחות שמתפללות לילה־לילה שהבן או הבת ישובו, ומצידן שבראשות הממשלה יהיה כל ראש ממשלה משמאל ומימין, העיקר שהילד יישן שוב במיטה שלו. וכואב לי עליהן. כואב לכולנו.

עוד לא מאוחר לתקן.

הכותב הוא יועץ אסטרטגי לחברות ולבכירים. לשעבר יועץ לרה"מ ולשרים חברי קבינט