כבר שבוע אני נמצא בשיח ער עם חברתי, שירה, שמנהלת גוף נכבד בתחום התרבות. הנושא הוא השתתפותי בערב מיוחד שנועד לתקופת החגים, ושבו ישתתפו, באווירת הסליחות וחשבון הנפש, אנשים ששינו את דעתם בשנה האחרונה ושכעת מחזיקים בעמדה פוליטית אחרת.
היא קראה כמה וכמה טקסטים שפרסמתי בשנה האחרונה, הסיקה מהם שאיני מתבטא פוליטית, ולמדה מכך שאני נבוך בנוגע לעמדתי ומעוניין להתרחק מהשיח הפוליטי והאקטואלי. אלה דברים נכונים, ואני אכן מפרסם כל העת טקסטים ברוח זו, כאן וברשתות החברתיות. ועל כן - היא מבקשת שאבוא ואשתתף גם אני בערב המיוחד הזה.
אני בטוח שהערב יהיה מוצלח, ויש לי הרבה מה לומר בערב כזה, אבל אני מבושש להשיב לשירה. הסיבה היא, כמובן, מה שנכתב לעיל: החלטתי הנחושה לא ליטול חלק בוויכוח הפוליטי, ואמונתי העזה בכך שככל שיותר אנשים יימנעו מליטול חלק פעיל בהתבטאויות בנושא - כן ייטב.
הפלונטר הוא כה גדול, עד שמה שהכי חשוב בשלב הזה הוא המשימה לדאוג לכך שלא נחדיר לתוכו עוד חוטים ועוד קשרים. אל המשוואה הפוליטית נכנסו עוד ועוד גורמים ונתונים. באופן לא מפתיע, הם לא סייעו לבהירות, מפני שרובם ככולם מסובכים וכואבים, קשורים באסון ובמלחמה, ולגבי אף אחד מהם אין לאזרח מספיק ידע.
על כן, החלטתי היא לסתום - ויהי מה.
והנה, באיזשהו אופן ההתלבטות הזו שנוצרה בתוכי, אם להשתתף באירוע או לא להשתתף בו, היא המייצגת הנאמנה ביותר של מה שהוביל אותי להחליט לא לפצות פה בנושאים פוליטיים - החלטה שגורמת לי עונג רב (תראו מה חסכתי לעצמי רק בשבוע הזה: הייתי צריך להאזין להקלטות של שיחות ולעסוק בזריקת חול).
ההחלטה הזו היא מייצגת, מפני שהיא נושאת בחובה את כל התורה כולה על רגל אחת. בעולם נורמלי, מה יותר נעים וחכם ואותנטי ומחמם לב מהאמירה: "נטשתי את עמדותיי החד־משמעיות, אני מבין שהמציאות יותר מורכבת ומעוניין לדבר על זה"? אבל העולם אינו נורמלי.
כותרת האירוע היא "מכים על חטא". באווירה הדיכוטומית המטומטמת שנוצרה כאן, אין שום דרך להביע דעה מורכבת כמו זו שהוצגה כאן למעלה. יש שתי עמדות, וצריך לבחור באחת מהן. מי שמכה על חטא על מחשבה שחשב לפני שנה וכרגע הוא חושב אחרת - חושב עכשיו ההפך ממנה. אם הוא חושב ההפך ממנה - הוא שוב מחזיק בדעה אחידה, מובחנת, מובהקת. ואם הוא יכה על חטא גם עליה - הוא שוב יעבור לצד שכנגד. וגם אם הוא יעמוד ויצעק שלא כך הוא הדבר, ובואו נדבר על זה, וזה מורכב - אין לזה שום סיכוי.
זה לא שאי אפשר להיות במקום האפור אלא רק בשחור או בלבן - המציאות היא שבפועל אין אזור אפור. הזירה בנויה כך שאין בה אזור אפור, והדרך היחידה להיות בן חורין ונורמלי היא להתרחק מהזירה הזו כמו מאש. זה בדיוק מה שאני עושה כבר הרבה זמן - וזה גם מה שאני עושה עכשיו, כשאני משיב לשירה דרך העיתון: לצערי לא אשתתף.
ובהצלחה עם זה. ערב חשוב.
באווירה הדיכוטומית המטומטמת שנוצרה כאן, אין שום דרך להביע דעה מורכבת כמו זו שהוצגה כאן למעלה. יש שתי עמדות, וצריך לבחור באחת מהן
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו