המדליות הן ההפך מגישת "יהיה בסדר"

ההישגים הענקיים של הישראלים בפריז הם קודם כל שלהם, של המשפחות שלהם, של המאמנים ושל כל מעטפת עולם הספורט שמקיף אותם. אבל הם בהחלט גם של כולנו. חלק ניכר מההשקעה בהם מגיע מאיתנו, הציבור, ובכלל - חלק מרכזי מהאולימפיאדה, ומספורט בשאר ימות השנה, ניזון מתמיכת הקהל ומהגאווה הלאומית. ויש פה גם משל עבור כולנו.

כל מי שזכה במדליה אולימפית (אולי למעט תום ראובני) היה בשנים האחרונות בטופ העולמי. לא מדובר במקריות. אמת, יש הפתעות בספורט, אבל הן נדירות. לרוב, מי שיציב בטופ העולמי גם זוכה. אני רואה אותם מגיעים למכון וינגייט ומתאמנים ללא לאות, ללא תהילה, מחוץ לאור הזרקורים. הכל בשביל רגע אחד של מצוינות.

פתגם אפריקני אומר שכדי לגדל ילד צריך כפר שלם שיעטוף אותו - זה נכון גם לספורטאים אולימפיים - ההורים, האגודות, האיגודים, הוועד האולימפי, משרד התרבות והספורט ומכון וינגייט למצוינות בספורט, שיש לי הכבוד להיות יושב ראש שלו. לצידם בערך 35 אנשי צוות לכל מתעמל. כל אחד מאלו, ועוד אינסוף גורמים, הם ה"כפר" העוטף

רק תשמעו עם מה הם מתמודדים. בראיון לתוכנית "קלמן ליברמן" גיחכה רז הרשקו כשנשאלה אם הופתעה כשראתה את הברזילאית שהתמודדה מולה בגמר, בשל פער הגדלים ביניהן. הפתעה? רז הסבירה שהיא מכירה כל יריבה והכינה מראש תוכנית נפרדת לכל אחת, צפתה בשעות רבות של קלטות שלהן והתאמנה על כל מקרה ותרחיש. אין פה עניין של הפתעה, מזל, "יהיה בסדר". רק המון עבודה קשה ותכנון.

ארטיום דולגופיאט, כנראה הספורטאי הישראלי הטוב בהיסטוריה, סיפר שכבר שלוש שנים הוא מתכנן להתחתן עם ארוסתו, אבל אין לו זמן. הוא עובד ללא הרף בשביל רגע אחד באולימפיאדה. לגמר התעמלות המכשירים הוא הגיע כשהוא סוחב פציעה איומה ברגל, שהיתה משתקת כל אחד אחר. הוא, לעומת זאת, בחר להתאמץ עוד יותר. נוסף על שעות של אימונים, הוא השקיע בכל יום עוד חמש שעות של פיזיותרפיה. מה זה, אם לא נחישות וחתירה למטרה?

מדליות לא גדלות על העצים. הן מורכבות מהרבה חלקים, בין היתר מהשורשים. פתגם אפריקני אומר שכדי לגדל ילד צריך כפר שלם שיעטוף אותו - זה נכון גם לספורטאים אולימפיים - ההורים, האגודות, האיגודים, הוועד האולימפי, משרד התרבות והספורט ומכון וינגייט למצוינות בספורט, שיש לי הכבוד להיות יושב ראש שלו. לצידם בערך 35 אנשי צוות לכל מתעמל - מאמנים, פיזיותרפיסטים, רופאות, פסיכולוגים. כל אחד מאלו, ועוד אינסוף גורמים, הם ה"כפר" העוטף. כל אחד ממלא את חלקו במאמץ הלאומי לקטוף הישגים, שיביאו כבוד וגאווה למדינת ישראל.

והנמשל? אין תחליף ליסודיות, לעבודה קשה, להתמדה. ומעל הכל - למצוינות לאורך זמן. מצוינות היא לא משהו שאתה נבחר אליו (בניגוד לכישרון). גם אם נגיד אלף פעמים שאנחנו מצוינים כאומה וכמדינה, זה לא יעיד על מצוינות. צריך לבחור להיות כאלה - ואז לעבוד קשה.מדינת ישראל עשתה את זה בשנים האחרונות בספורט באופן עקבי, מכוון, ממוקד מטרה, ואת הפירות קוטפים עכשיו. וכמו בספורט, גם בשאר ההישגים שאנחנו שואפים אליהם כמדינה - "יהיה בסדר" הוא לא תוכנית עבודה. זה לא יביא אותנו למדליה. רק בעבודה קשה ובהתמדה, לאורך זמן. אז רז, ענבר, פיטר, שרון, ארטיום ותום - אתם גאווה גדולה והשראה אמיתית. שנזכה לבחור כולנו במצוינות.