החוק איתנו

איש לא ציפה שחוות הדעת של בית הדין בהאג תהיה סולידרית למדינת ישראל, שנלחמת בארגון טרור במרחב אזרחי זה תשעה חודשים. כל עוד נסמכת חוות הדעת על מקורות משפטיים מוצקים - קשה לתקוף את החלטות ביה"ד, אך על ישראל להשמיע קול ברור ורם בנוגע לאי־הדיוקים ההיסטוריים המופיעים בחוות הדעת.

האמור הוא בכל הנוגע להכללת ירושלים, ובעיקר מזרח העיר, באותו מרחב דיוני־משפטי של יהודה ושומרון ורצועת עזה. בית הדין הבינלאומי הסתמך בפסיקותיו על תוכנית החלוקה שהבטיחה מדינה ערבית לתושבים הערבים שתחת המנדט הבריטי. הבסיס לדיון היה תוכנית החלוקה, ואם כך - ראוי היה להחריג, או לפחות להסביר מדוע אין החרגה, את הדיון על מעמדה של ירושלים.

כאשר מופיעה מדינה חדשה בעולם מתוך מדינה קודמת, היא יורשת על פי עיקרון זה את התחום הרשמי של המדינה שממנה נולדה. כאשר צומחות כמה מדינות מתוך מדינה קודמת, כל מדינה יורשת את השטח של המחוז הרשמי שבו היא קמה

ירושלים' על פי תוכנית החלוקה, עתידה היתה להיות עיר בינלאומית, אך בית הדין מתייחס אליה כאל עוד חלק מהשטחים שעליהם עתידה היתה לקום המדינה הערבית (סעיף 78): ״מבחינת היקפה הטריטוריאלי, שאלה (א) מתייחסת ל'שטח הפלשתיני הכבוש מאז 1967', הכולל את הגדה המערבית, מזרח ירושלים ורצועת עזה... בית הדין מזכיר כי מבחינה משפטית, השטח הפלשתיני הכבוש מהווה יחידה טריטוריאלית אחת, שאחדותה, רציפותה ושלמותה יש לשמור ולכבד... לכן, כל ההתייחסויות בחוות דעת זו לשטח הפלשתיני הכבוש הן התייחסויות ליחידה טריטוריאלית אחת זו".

אין מדובר בסמנטיקה משפטית. לעובדת היותה של ירושלים בינלאומית על פי תוכנית החלוקה משמעות רבה ביחס לשאלה אם סיפוח העיר ב־1967 על ידי ישראל הינו חוקי או לא. בית הדין הבינלאומי נחלק בנוגע למעמדן של ירושלים ויהודה ושומרון - האם הן מוגדרות שטח כבוש או שמא חלה עליהן הדוקטרינה "אוטי פוסידטיס יוריס" (uti possidetis iuri) שמשמעותה בדין הבינלאומי "אתה מחזיק על פי חוק". דהיינו, כאשר מופיעה מדינה חדשה בעולם מתוך מדינה קודמת, היא יורשת על פי עיקרון זה את התחום הרשמי של המדינה שממנה נולדה. כאשר צומחות כמה מדינות מתוך מדינה קודמת, כל מדינה יורשת את השטח של המחוז הרשמי שבו היא קמה. על דוקטרינה זו מסתמכות אירופה ורוב מדינות העולם הטוענות כי חצי האי קרים שייך לאוקראינה ולא לרוסיה.

דעת המיעוט במשפט, היא שעל המקרה של מדינת ישראל והפלשתינים חלה הדוקטרינה "אוטי פוסידיטיס יוריס" ולכן הטענה לכיבוש השטח בידי ישראל אינה עומדת - כיוון שמדינת ישראל ירשה את שטח המנדט הבריטי, כולל ירושלים ויהודה ושומרון. אך גם אם אין מקבלים את דעת המיעוט בנוגע לכלל שטחי יהודה ושומרון - הרי שדוקטרינת "אוטי פוסידטיס יוריס" (uti possidetis iuri) ודאי חלה על ירושלים שלא יועדה להיות חלק ממדינה כלשהי - מה שהופך את סיפוחה למדינת ישראל למקרה משפטי שונה לחלוטין העומד בפני עצמו, ולחוקי על פי הדין הבינלאומי.

ההתעלמות המוחלטת בחוות הדעת של ביה"ד מדעת המיעוט, מעידה על מסמך שמשרת אג׳נדה - זריקת החיצים ולאחר מכן שרטוט המטרה סביבם. נכון תעשה ישראל אם תיאבק באופן משפטי בחוות דעת זו - קודם דרך הבהרת הדיון המוטה המתבטא באי־החרגת ירושלים כאזור העומד בפני עצמו על פי תוכנית החלוקה, ושנית בעזרת הדין הבינלאומי שתומך במדינת ישראל.