קואליציית אחדות - בלי לפחד מהפיל שבחדר

את חודשיה הראשונים של המלחמה בעזה ליווה הסלוגן "ביחד ננצח". הוא דייק את הסנטימנט הכי עמוק של הישראלים אחרי 7 באוקטובר: להתאחד, למצוא את המשותף כדי להילחם באויבינו הרצחניים ביחד. הסלוגן הזה גם קיפל בתוכו את המסר ההפוך: אם נמשיך לריב ולא נפעל יחד - נפסיד, וההפסד יביא איתו עוד אובדן, סבל וסכנה, שרק השנה למדנו על בשרנו החרוך את משמעותם.

אז למה חזרנו כעבור כמה חודשים לפילוג ולמריבות הישנות? משום שאת ישראל מנהלת היום קואליציה סקטוריאלית ולעומתית, ש"ביחד ננצח" מאיים על עצם קיומה. אף שצו השעה הוא הקמת קואליציה של הברית הציונית - קואליציית אחדות כלל־ישראלית שמייצגת הסכמה לאומית רחבה - הממשלה הנוכחית לא תאפשר זאת.

את הברית המשולשת שמחזיקה בשלשלאות את קואליציית הימין על מלא - חרדים, הציונות הדתית והליכוד - אפשר להחליף בברית ציונית שתהיה מייצגת טובה הרבה יותר של האינטרס הכלל־ישראלי. ברית משולשת של הציבור המסורתי, החילוני והדתי־לאומי, שמיוצגת בימים אלה בצורה הכי טובה בלחימה בעזה

בממשלה הנוכחית, זו שהביאה עלינו את האסון הגדול בתולדותינו, המפלגות שלצד הליכוד משרתות, בהגדרה, אינטרסים של מגזרים קטנים ובדלניים, בעלי ראייה צרה של המציאות הישראלית. ראש הממשלה נטול כל יכולת תמרון פוליטית מחוץ לקואליציית ה"ימין על מלא", ומחויב להגשים כל משאלה או גחמה של שותפיו. קבוצות מיעוט בעלות כוח לא פרופורציונלי מחזיקות בהגה המדינה בשעתה הקשה והמורכבת ביותר, באופן חסר אחריות וללא שום מחויבות לכלל ישראל.

זה לא חייב להיות כך. את הברית המשולשת שמחזיקה בשלשלאות את קואליציית הימין על מלא - חרדים, הציונות הדתית והליכוד - אפשר להחליף בברית ציונית שתהיה מייצגת טובה הרבה יותר של האינטרס הכלל־ישראלי. ברית משולשת של הציבור המסורתי, החילוני והדתי־לאומי, שמיוצגת בימים אלה בצורה הכי טובה בלחימה בעזה, שם נלחמים ביחד חובשי כיפה סרוגה, מצביעי ליכוד ואנשי המחאה.

רבים ממצביעי הליכוד והציונות הדתית חשים כך. המחקרים מהחודשים האחרונים מראים שישנו פיצול בקרב מצביעי מפלגות אלו בנוגע לגיוס חרדים, למשל. רבים מהם מרגישים שהקואליציה הנוכחית כופה עליהם תמיכה בערכים שהם הפוכים מערכיהם. אנשי הציונות הדתית גדלו על "תורה ועבודה", הם נוהרים בהמוניהם ליחידות המובחרות בלי לוותר על לימוד תורה וקיום מצוות. עבור רבים מהם, היחס העוין והמקצין של החרדים לגיוס לצה"ל הוא חילול הקודש. והליכודניקים - מה לרבים מהם ולמפלגות החרדיות, מלבד ברית פוליטית של אינטרסים?

אז מה בעצם מונע הקמת ברית ציונית? למה אנשי הליכוד והציונות הדתית אינם יוצאים מהברית הלא־נוחה הנוכחית ומחפשים להם שותפים במרכז ובשמאל הציוני? הם יגידו: בגלל החרם על נתניהו. ואני אגיד: בגלל הפחד מפני מדינה פלשתינית. הם מעדיפים לחשוק שיניים מול ההקצנה החרדית, מפני הפחד שכל ברית אחרת, בוודאי ללא נתניהו בראשה, תוביל לפינוי יישובים ולהקמת מדינה פלשתינית. 

משום כך, יש צורך בהגדרה ברורה של קווי יסוד לקואליציה ציונית, המשתרעת ממצביעי הליכוד והציונות הדתית הממלכתיים ועד מצביעי יאיר גולן הציונים. קווי יסוד אלה דורשים מכולם להתאמץ, וכוללים בין היתר מחויבות למדינה יהודית ודמוקרטית, הסדרת כללי המשחק הדמוקרטיים במתווה מוסכם (חוק יסוד: החקיקה), יחס חיובי ומכיל ליהדות ("יותר יהדות - פחות כפייה"), התנגדות לסרבנות ככלי פוליטי, גיוס חרדים במתווה מותאם, ולסיום - לא למדינה פלשתינית ולא לסיפוח והחלת ריבונות באיו"ש ובעזה.

לפי סקרים, קיים קונצנזוס ישראלי שמדינה פלשתינית לא תקום בעתיד הנראה לעין. אין מנהיג ישראלי ציוני שייתן פרס לפלשתינים על 7 באוקטובר. פינוי התנחלויות אינו על הפרק. ועכשיו, משהנושא השנוי במחלוקת הזה הפך לקונצנזוס, צו השעה הוא הקמת ברית ציונית, בין ציבורים ישראליים שיש ביניהם הרבה יותר במשותף מאשר בין הקבוצות שמרכיבות את הקואליציה הנוכחית. קואליציה שכזו היא זו שתוכל לשקם את ישראל, להבטיח את ביטחונה ומוכנותה לאתגריה - ואז להזניק אותה קדימה.