כך נחזק את הכנסת

שאלה שהפנתה חברת הקונגרס האמריקני אליס סטפניק לנשיאות האוניברסיטאות היוקרתיות בארה"ב במסגרת שימוע בנושא האנטישמיות, הפכה לנקודת ציון היסטורית שתהדהד עוד שנים רבות. כך זה נראה כאשר לנבחרי ציבור יש סמכויות פיקוח אפקטיביות דוגמת שימוע פומבי.

להבדיל אלף אלפי הבדלות, אצלנו התברר השבוע שפעמיים ברציפות לא הגיע ראש אכ"א לדיון חסוי בוועדת החוץ והביטחון, ברקע הסוגיה הבוערת של כוח האדם בצה"ל וסוגיית גיוס חרדים. כאן לפחות החליפו אותו שר הביטחון וסגן הרמטכ"ל, שהגיעו לכאורה במקומו. היעדרותו של ראש אכ"א זכתה לכותרות כיוון שמדובר בסוגיה קריטית במיוחד ובוערת מבחינה ציבורית.

יש מקרים שאינם מגיעים כלל לשיח הציבורי. מה המכנה המשותף לסגירת סניפי הדואר בפריפריה, לנוהלי חקירה משטרתית באירועי הגנה עצמית, לדילול כיתות הכוננות ברחבי הארץ, למאבק בהון השחור, להכרה בנפגעי נפש ממעגל שני, להתמודדות השלטון המקומי עם מחסור בסייעות בגני ילדים ולאופן הטיפול בהלומי קרב?

מדובר בבחירה אקראית מתוך 91 נושאים שבהם הגיעו ועדות הכנסת השונות למסקנות הממתינות לתגובת משרדי הממשלה. הרשימה המלאה מופיעה במכתבו של מזכיר הכנסת למזכיר הממשלה מחודש מאי. המכתב מבקר את התופעה ש"חלק ממשרדי הממשלה אינם מקפידים להעביר את התייחסותם למסקנות ועדות הכנסת בעקבות הצעות לסדר היום".

זה הנתון רק לגבי מסקנות שאליהן הגיעו בוועדות הכנסת. בתופעת השאילתות מדובר במפולת. כ־600 שאילתות של חברי כנסת נענו באיחור, כ־450 מהאיחורים ארכו יותר מ־50 יום. האם סוגיות דחופות המתעוררות בזמן מלחמה יכולות להמתין 50 יום כשחלקן הופך כבר בלתי רלוונטי?

שנת המאבק שלפני המלחמה וחודשי המלחמה עצמם העלו לתודעה ולשיח את תופעת שלטון הפקידים. הביטוי משקף את כוחם העצום של אנשי המנהל הציבורי הממונים על ביצוע המדיניות. ככל שחולף הזמן מתברר שכוחם מאפשר לא רק לבצע, אלא גם לתקוע מקלות בגלגליה של מדיניות או סתם לעצב אותה בעצמם, אף שאינם נבחרי ציבור.

אחת הכוהנות הגדולות של התופעה, דינה זילבר, לשעבר משנה ליועמ"ש, כתבה בספרה על המנהל הציבורי כי "תהליכים אלו מתרחשים במסווה של ניטרליות ושל מומחיות אובייקטיבית תוך עקיפת התהליך הדמוקרטי וסיכונו, ובלי ליתן דין וחשבון לציבור הרחב שגורלו נקבע על ידיו של הדרג הפקידותי".

כ־600 שאילתות של חברי כנסת נענו באיחור, כ־450 מהאיחורים ארכו יותר מ־50 יום. האם סוגיות דחופות המתעוררות בזמן מלחמה יכולות להמתין 50 יום כשחלקן הופך כבר בלתי רלוונטי?

אמצעי התקשורת, האקדמיה, הממסד הביטחוני, מערכת המשפט, הפרקליטות והמנהל הציבורי לא רק נוטים באופן מובהק להיות חדגוניים, אלא שמדובר גם באותו כיוון בדיוק של החדגוניות. מוקד ההשפעה היחיד בישראל שבו ניכרת ייצוגיות יחסית הוא הכנסת. השינוי הנדרש בכיוון הגברה וחיזוק הייצוגיות במגוון מוקדי השפעה יגיע מחיזוק משמעותי של סמכויות הפיקוח של הכנסת.

דמיינו את ראשי האוניברסיטאות בישראל מחויבים להגיע לשימוע פומבי בכנסת ולהסביר כמה מהתופעות שהתגלו באוניברסיטאות במהלך המלחמה.