הדרום קודם לצפון

עת לשמחה עצומה על שחרור ארבעה חטופים יקרים, ולעצב על נפילת אחד מגיבורי השחרור, ארנון זמורה. אבל אחרי השמחה והעצב, מצב החירום מחייב אותנו לשמור על קור רוח.

עלינו לדבוק בגישה מאוזנת, שהתבטאה לאחר זוועת 7 באוקטובר בהחלטת הממשלה להגדיר לצה"ל שלוש משימות: שחרור החטופים, שלילת היכולת הצבאית והשלטונית של חמאס ברצועה ושלילת יכולתו לאיים על ישראל.

אותה הגישה התבטאה בהחלטתה הלא קלה של הממשלה להקדים את הדרום לצפון. שלוש המשימות בדרום עדיין לא מולאו. עשרות עדיין חטופים בידי חמאס, הארגון הניאו־נאצי עומד על רגליו, והאוכלוסייה העזתית עדיין סרה למשמעתו - לא במידה מלאה, כי הרי האוכלוסייה מתפנה במהירות יחסית מאזורים שצה"ל מורה לה לפנות, למגינת לב חמאס.

למרות זאת, יש לחמאס מספיק תמיכה כדי לשלוט באוכלוסייה העזתית. לכן עדיין אין לצפות להתרופפות בשלטון חמאס שתביא לשחרור חטופים ללא פשיטות הרות־סיכון של הימ"מ. כמו כן, יכולת הגרילה שלו השתמרה והוא הראה סימנים של התאוששות, שהודגמה בחדירה בגבול רפיח ובתקיפות בציר נצרים ובמחנות המרכז.

החילוץ המשמח של החטופים מנוסייראת דווקא המחיש את העובדה הלא משמחת הזאת - אלה היו פשיטה עתירת סיכון בשטח אויב שעדיין לא נכבש, וחילוץ מהיר ממנו. גם הפשיטה שהסתיימה בג'באליה, כמו קודמות דומות לה במקומות אחרים, ממחישה שחמאס חוזר ומשתלט על מקומות שכבשנו ופינינו.

שיטת הפעולה שאימץ עד כה פיקוד צה"ל היא מקוטעת: כיבוש קבוע יחסית וחישוף של שטחים ברוחב כקילומטר לאורך כל גבול הרצועה עם שטח ישראל; כיבוש קבוע של ציר נצרים דרומית לעיר עזה וצפונית למחנות המרכז; ולאחרונה גם כיבוש ציר פילדלפי. שאר המקומות שנכבשו, צפון הרצועה והערים עזה וחאן יונס, פונו לטובת הקטנת כוחות צה"ל ברצועה וריכוז מאמץ במקומות כמו רפיח.

ייתכן ששיטת פעולה זו אומצה גם מתוך הנחה שאוכלוסייה שתפונה דרומה תחצה את הגבול אל מדבר סיני ולא נידרש לשלוט בה באמצעות שלטון צבאי. ההנחה הזאת לא התאמתה.

מניע אפשרי נוסף לאימוץ שיטת הפעולה הזאת הוא הלחץ האמריקני המתמיד לשם הגבלת המאמץ הצבאי הישראלי. ייתכן שצה"ל כובש ומפנה את השטח שנכבש במסגרת משחק חתול ועכבר בין נתניהו לביידן.

מניע נוסף נעוץ אולי בקוטנו של צה"ל ובקוצר התמיכה הלוגיסטית שלו, לאחר שורת צמצומים קריטיים שביצעו הרמטכ"לים מיעלון ועד כוכבי בהיקף כוחות השריון, הארטילריה וההנדסה שלו וביכולת ייצור התחמושת של ישראל.

הצפון סובל, אפוא, עקב האיטיות והאפקטיביות המוגבלת של מתקפת צה"ל ברצועה. לפיכך, צה"ל חייב לשנות את דרך הפעולה שלו ולאמץ דרך פעולה חלופית שתשבור את המפרקת הארגונית של חמאס

על מניע זה מרמזות הדלפות בנושא אחר. בעיתונות התפרסמו טענות בדבר אי־יכולת הצבא לקיים שלטון צבאי זמני ברצועה, שכן הוא יצריך היקף כוחות שאין ביכולתו להקצות. אגב, יש להניח שיש צדק בטענת קצינים בכירים שההדלפות אשר מקורן כנראה במטכ"ל הפריזו מאוד בהיקף הכוחות הנדרש.

יהיו אשר יהיו מניעי המטכ"ל לנקוט את דרך הפעולה הננקטת ברצועה, ברור שהדרך הזו לא מסוגלת למלא את המשימות שהגדירה הממשלה לצה"ל - שחרור החטופים ושלילת היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס ברצועת עזה. במצב עניינים כזה, כשישראל לא מסיימת את עיקר המלאכה שלה בדרום, היא לא יכולה להתמודד כראוי עם האתגר הצבאי והמדיני שמזומן לה בצפון ושהסלים לאחרונה.

הצפון סובל, אפוא, עקב האיטיות והאפקטיביות המוגבלת של מתקפת צה"ל ברצועה. לפיכך, צה"ל חייב לשנות את דרך הפעולה שלו ולאמץ דרך פעולה חלופית שתשבור את המפרקת הארגונית של חמאס. עיקריה הן אטימת הגבול עם מצרים, השלמת כיבוש רפיח והטלת משטר צבאי זמני ברצועה. וכל זה חייב לקרות לפני שנפנה להתמודד עם הצפון.