מי אתה, יום ירושלים

חג משחררי העיר? מפגש בבונקרים? מצעד הכיפות הסרוגות? יומם של הנזהרים מסממני לאומנות, או יום הזיכרון לעולי אתיופיה שלא זכו להשלים את המסע?

יום ירושלים בכותל המערבי (ארכיון), צילום: הקרן למורשת הכותל

פעם לוח השנה היה חלק מזהות החברה. ימי החג והזיכרון הפכו אותנו לקולקטיב, בכינו יחד ושמחנו יחד. יום ירושלים הוא המועד שמספר את הסיפור במלואו.

עם אבטחה כבדה והיערכות לירי טילים: עשרות אלפים השתתפו במצעד הדגלים בירושלים// שמואל בוכריס

בכ"ח באייר תשכ"ז, בשיאה של מלחמת ששת הימים, הצנחנים כובשים את העיר העתיקה. 19 שנה אחרי קום המדינה חומת העיר ירושלים נופלת. כולנו מכירים את תמונת הצנחנים הנרגשים בכותל, ואת הקריאה במכשיר הקשר: "הר הבית בידינו".

כך נקבע התאריך של יום ירושלים. מאז יש מגוון דרכים לציין את המועד הזה.

יש מפגשי לוחמים ששחררו את ירושלים, שעל אף גילם ממשיכים להיפגש, לפקוד את גבעת התחמושת, לספר סיפורי לוחמים ולהזכיר לנכדים את הגבורה.יש את ריקוד הדגלים שיוצא מישיבת מרכז הרב, מלווה בברכת "שהחיינו" ובשמחה גדולה ברחובות העיר, עם דגלי ישראל ובחולצות לבנות.

המסלול הפך לסוגיה שנויה במחלוקת

סביב הריקוד, מתקיים דיון לא פחות חשוב לגבי מסלול המצעד. דיון שהפך עימות בין הטוענים שזהו היום להפגין עוצמה ומשילות ולעבור בכל שערי העיר העתיקה - לבין אלו הטוענים שהמצעד רק מנקר עיניים, מסכן את ביטחוננו ומעסיק את המשטרה במשימות לא חשובות. שהוא מבליט את הכיבוש שאנחנו לא זקוקים לו ואת השליטה על עם זר.

המחלוקת שוב מעלה את הצורך בדיון. מפעם לפעם הנושא מגיע לבית משפט, לאינספור דיונים ציבוריים.ויש גם יום הזיכרון לעולים מאתיופיה שנספו בסודאן בדרכם לארץ ישראל - ישראל קבעה את כ"ח באייר כיום הזיכרון לנספים בדרך.

ביום הזה עולים רבים מבני העדה להר הרצל, וליד האנדרטה המנציחה את הנספים מתקיים טקס ממלכתי, חשוב ועצוב. הם מספרים סיפורי גבורה על אימהות שנשאו ילדים על גבן קילומטרים רבים של הליכה כדי להגיע לארץ המובטחת, על ילדים שאיבדו בדרך את אמם והגיעו לארץ יתומים, על האתגר שבמסע הקשה, על הציפייה לחיות פה בארץ כיהודים, ועל הקושי שחוו כשהגיעו לארץ. הארץ לא תמיד האירה להם פנים.

בדרך כלל ברחבה נמצאים רק בני העדה. כמעט אין אחרים המתייחסים ליום הזה, אף על פי שמדובר ביום ממלכתי חשוב, שמספר את אחד מסיפורי התקומה המרגשים ביותר של עלייה לארץ ושל התגשמות החזון הציוני, במובן העמוק ביותר.

בני העדה האתיופית בהר הרצל, ביום ירושלים, צילום: מארק ישראל סלם

ויש גם את אלה שחיים בארץ הזו, ושעבורם היום הזה הוא עוד תאריך ביומן, בלי שום משמעות. אז מהו יום ירושלים? החג של הלוחמים ששחררו את העיר, או יום אזכרה לחבריהם שנפלו בבונקרים בגבעת התחמושת? החג של הכיפות הסרוגות, שמציינים את איחוד העיר כאחד מסממני התגשמותה של צמיחת גאולתנו? היום של הטוענים שצריך להיזהר מסממני לאומנות שעלולים להצית את המזרח התיכון? ואולי יום הזיכרון לעולים מאתיופיה, שמזכירים את ההקרבה הגדולה שבעלייה לארץ?ואולי הוא גם וגם?

אם ניקח את יום ירושלים כמקרה בוחן לכך שהחומה שנפלה במלחמה צריכה גם ליפול בתוך הציבוריות הישראלית, אם נבחר לא לוותר על המחלוקות, כי הן חלק מהקיום שלנו - אולי נלמד שבכל זאת, קצת יותר היכרות והבנה יכולים לספר סיפור שלם יותר.

ד"ר עליזה בלוך היא ראש עיריית בית שמש לשעבר ואשת חינוך

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר