לפרק את הביביזם עכשיו

מילה אחת מגלמת הכל: שחיתות, בורות, עשב שוטה שיש לעקור מהערוגה, לאומנות בוטה המחליפה את הלאומיות הישנה והטובה, מזרחיות בכיעורה, האויב מבפנים, סכנה לביטחון המדינה, לשלמות החברה, פילוג והסתה, ביזת משאבי המדינה, יצר הנקמה בצורתו הגולמית ביותר. המשימה הושלמה. הדימוי של ציבור מצביעי הליכוד, שהושרש עוד בימי בגין, מניב את פירותיו ומצליח לשתק את המערכת הפוליטית בישראל.

אבל ביביזם כהמשכו של הבגיניזם הוא לא סתם דימוי - הוא תגובת הנגד של מערכות המדינה לניסיון של נציגי הציבור לשנות אותן דרך המנגנון הדמוקרטי. מכאן שביביזם, במהותו, הוא הקליפה המכסה את המלחמה של המערכות בציבור הישראלי. הבחירה בליכוד אמנם מוצגת כחיבור לכוח השלטוני, אבל בפועל מרכז הכובד של הכוח הממסדי היה ונותר אצל בכירי המנגנונים. ממשלות נפלו, ח"כים התחלפו, אך המערכות רק ביצרו את כוחן.

מדימוי ביביסטי אין מי שלא ירצה להתנער. אפילו חברת הכנסת טלי גוטליב. רק ביום שני האחרון, מול מליאה מלאה, הביעה תמיכה בנתניהו על סירובו להפסיק את המלחמה, לאחר שהקדימה ואמרה: "אי אפשר לחשוד בי בביביזם". געיות הצחוק שהגיעו מספסלי האופוזיציה היו מובנות, הלא במחנה השני התרגלו לראותה כאחת הדמויות המרכזיות ב"מכונת הרעל".

אבל מעבר לצחוק, ח"כ גוטליב מייצגת ציבור. כמוה, רבים חשים שכדי לחזק את אמינות דבריהם או כדי לחוות דעה בפומבי עליהם להתנער ממה שמכונה "ביביזם". לא נדיר לשמוע את מס השפתיים הנ"ל בדיונים בכנסים, בפאנלים בתקשורת, או סתם בשיחת חולין במשרד. בון־טון לעניים, כשברור שאם תתגלה כביביסט סמוי - יגיע קיצו של הדיון.

הדמוניזציה שנעשתה למצביעי הליכוד נועדה לערער את המקום שמזרחים (כן, מזרחים) מנסים לתפוס בחברה, בהנהגה, בתרבות. ההשוואה ה"חדשנית" של הליכוד למפא"י היא לא יותר מדמגוגיה מהסוג הזול ביותר. הרי על אף הייצוג בכנסת, רובן המוחלט של המערכות נותרו סגורות עבור ציבורים נרחבים, בראש ובראשונה מזרחים, מהקצה האחד של האקדמיה הרדיקלית ועד המערכות הביטחוניות הרגישות ביותר. רק לפני שנה התגאו בכירים יוצאי המערכות הללו בכוח הרב שברשותם, בכסף ובידע. הם אף השתמשו בהם כדי להפעיל סנקציות על הציבור בישראל, למשל דרך השבתת מערכת הבריאות או העברת כספים לחו"ל.

בכירי המערכות ובעלי ההון (שלרוב חד הם) מהווים מיעוט קטן, אבל האימפקט שלהם גדול, בעיקר בגלל התקשורת והבלעדיות שלהם על ההון במדינה. לרוע מזלו של רוב הציבור, את הבלעדיות הזאת הם לא הרוויחו - הם קיבלו במתנה או בירושה.

7 באוקטובר היה אירוע מכונן שממנו היתה צריכה לצמוח ביקורת משמעותית על תפקוד מערכות המדינה. למרות זאת השאלות הבסיסיות שהופנו לבכירים על ידי הדרג הנבחר לא רק שלא נענו, הן זכו לבוז ונזרקו לסל של מכונת הרעל. כך שוב הפכה המלחמה בביביזם למסך עשן. האם לא היה ראוי שלצד הביקורת החריפה על נתניהו תהיה ביקורת על המערכות לא רק מימין אלא גם משמאל?

הדמוניזציה שנעשתה למצביעי הליכוד נועדה לערער את המקום שמזרחים (כן, מזרחים) מנסים לתפוס בחברה, בהנהגה, בתרבות. ההשוואה ה"חדשנית" של הליכוד למפא"י היא לא יותר מדמגוגיה מהסוג הזול ביותר

מזה שנים התרבות הארגונית במערכות אלה אינה נתונה לביקורת או לפיקוח. לכן לא פעם רווחת בהן הבינוניות, ולרוב מי שיחרוג ממנה ימצא עצמו בחוץ. ההגנה על המערכות המקצועיות גם בעת כישלונן גובלת באובססיה. נראה שמטרתה המרכזית היא לשמר את דיקטטורת המערכות שנוצרה בעמל רב מאז עליית הליכוד ב־77' וביתר שאת אחרי רצח רבין.

הסימון בביביזם הוא כלי כל כך מוצלח, עד שהוא חודר לכל תחום בחיינו, והשיימינג המתלווה אליו הפך לפרקטיקה מקובלת. אבל מה שיותר גרוע זה שהביביזם הפך את הגזענות לביקורת לגיטימית, דרך לסווג מזרחים בלי להגיד מזרחים, להתגזען בלי להתנצל או לספק הסברים.