אחים ליח"צ

קבלו בדיחה.

כמה פעילי אחים לנשק צריך כדי להחליף נורה? עשרה: אחד שיביא כיסא עם לוגו של אחים לנשק, שני שיחליף את הנורה, שלישי שיחזיק את הכיסא ויספר שהוא היה טייס אבל שהוא מעדיף לא להזכיר את זה, שתי פעילות שיכינו כתבת יח"צ, אחד שיעמוד בצד עם דגל ישראל ויספר שהמבצע מזכיר לו דברים שהוא עשה כלוחם ביחידה מובחרת אבל הוא מעדיף לא לדבר על זה, שני צלמים, מלבישה, ואיש מדיה שיכתוב ש־20 אלף פעילים הגיעו למבצע "מחליפים נורה, מגרשים את החושך".

הבדיחה הזו רצה בכמה גרסאות כבר תקופה, ומי שלא מכיר אותה - כנראה חזר הרגע משירות מילואים או מחו"ל.

לאחר שחצי מדינה הוקפצה למילואים, החצי השני - מאות ואלפי ארגונים, עמותות והתארגנויות מקומיות - בראו מאפס מערך סיוע אזרחי וצבאי מהמרשימים ומהמרגשים שאי־פעם נראו פה. שמו"צניקים לצד נערי גבעות, הייטקיסטים ונשים חרדיות, פנסיונרים וקומונריות ועוד (ועוד) חברו כדי לתת מעצמם איפה שרק דרוש, בחזית או בעורף.

אבל היה רק ארגון אחד שהקפיד לוודא שכולם יידעו שהוא מתנדב; שרדף וגרר עיתונאים כדי שיצלמו את הפעילות שלו; שהדביק את הלוגו שלו על הכל, מקסדה ועד לתחתונים; ושלעיתים אף הגדיל לבקש מלוחמים נבוכים להצטלם ולהגיד תודה.

כולנו מסביב ראינו, ולעיתים נבוכונו - אבל דילגנו. מה גם שהם בהחלט תרמו הרבה. עם לוגו ואשת יח"צ ו"תעשו לייק לעמוד שלנו", כמובן, אבל תרומה היא תרומה.

ההיגיון הפשוט שלנו אמר שמעורבת כאן המון חרטה. שכן דקה לפני האסון הקשה ביותר שחווינו הם התגאו בכך ש"לא יהיה לכם צבא". צפוי שהם ינסו לכפר, ולכפר יפה, לא? אז זהו - שבדיוק, אבל בדיוק, להפך.

כעת מתברר סופית: כל הזמן הזה - לפני, תוך כדי ועד היום - אחים לנשק לא רצו שיחזירו את החטופים הביתה. הם לא רצו שיגייסו את החרדים, והרפורמה לא עניינה להם את קצה הבלורית והתואר. זאת אומרת - מובן שהם בעד השבת החטופים, לא ניסחף. אבל המטרה היחידה של אחים לנשק היתה להתגבר על המחסום הדמוקרטי, שמשום מה תמיד בוגד בהם בכל מחיר. ואם משיגים על הדרך גם כמה בונוסים נחמדים כמו חרדי שהתגייס, או ילדי גן מבועתים ובוכים אחרי שאספסוף צרח על אבא שעובד בפורום קהלת שבא לאסוף אותם? למה לא, רווח נקי.

ההיגיון הפשוט שלנו אמר שמעורבת כאן המון חרטה. שכן דקה לפני האסון הקשה ביותר שחווינו הם התגאו בכך ש"לא יהיה לכם צבא". צפוי שהם ינסו לכפר, ולכפר יפה, לא? אז זהו - שבדיוק, אבל בדיוק, להפך

כציבור הכרנו אותם רק דרך התקשורת המחבקת, והמשפט "תראו מה אנחנו נאלצים לעשות בגלל אהבתנו למדינה". הבטנו בפרזנטור הממוצע שלהם, כל כך צודק ורגיש ואחראי ואמיץ בחולצה חומה (עם לוגו כמובן), חמוש בדגל ובלפיד - וזה עבד להם אז.

אבל בזכות המלחמה התמונה ברורה יותר כיום: אחים לנשק הם הבעל המכה הקלאסי, שעצוב על מה שהוא נאלץ לעשות לאשתו שהוא כל כך אוהב כי כבר לא נותרה שום ברירה. הוא מיעוט עשיר, והבלוף שלו נחשף, וכולנו רואים לו.

אבל היי, הוא היה מפקד ביחידה מובחרת (והוא מעדיף לא לדבר על זה).